|
|
|
 |
מלחמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: צרפת/ארה"ב 2002
משך הופעה: פסטיבלים: קאן
61 דקות
|
|
|
|
אנה סמיונובנה היא רופאה יהודיה מעיירה אוקראינית קטנה. כמה ימים אחרי כיבושו של המקום בידי הצבא הנאצי היא כותבת מכתב אחרון לבנה השוהה במקום בטוח. ביודעה כי לא רחוק הרגע שבו היא ושאר תושביה היהודיים של העיירה המזרח אירופית יעלמו לנצח, מספרת אנה לבנה על האירועים החשובים בחייה ומתבלת אותם בהומור. האיגרת מרחיבה כמובן בנושא יחסיה עימו, ובהמשך היא מספרת על ימיה כסטודנטית צעירה בפריס, נישואיה הכושלים, אכזריות הכובש הנאצי, מעללי משתפי הפעולה, תאוות הבצע והאיבה של כמה מהשכנים הרוסיים והאוקראינים לעומת העזרה והאיכפתיות של אחרים. פרק נכבד היא מקדישה להבנה כי המורשת היהודית חשובה הרבה יותר ממנה, מלאומיותה הרוסית ומאמונותיה הקומוניסטיות.
פרדריק וייזמן המוכר לכולנו כדוקומנטריסט מחונן שמזה שלושה עשורים ויותר בוחן בקפידה בעיקר את החברה האמריקאית, עורך אתנחתא קצרה מהתיעודי עם ''המכתב האחרון'' - "צירוף מושלם בין במאי שחקנית וחומר" מהללת ליסה נסלסון ב''וראייטי''. לא מדובר בסתם עוד סרט על השואה אלא ביצירה יוצאת דופן שהיא מופת לעשייה קולנועית. לצל"ש מיוחד ראויים גם צילומי השחור-לבן של יורגוס ארוואניטיס, מי שאחראי בין היתר גם על המראה של סירטי תיאו אנגלופולוס. הוא מאיר בקפידה כל סצינה וסצינה, מתמקד בפניה של קתרין סמייה מהקומדי פראנסז ומשעין את העוצמה הויזואלית על צללים וקונטרסטים מדוייקים המסייעים לה להפגין את מלוא כישוריה.
צרפתית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|