|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: גרמניה 2001
משך הופעה: 90 דקות
|
|
|
|
52 מיליון עניים מתוך אוכלוסיה של 170 מיליון יש בברזיל ואיבון בזרה דה מלו, אמנית ופעילת זכויות אדם, מעורבת בפעילות חברתית בניגוד לבני מעמדה. לא פשוטת-עם היא ומבחינה סוציו-אקונומית שייכת איבון לאלפיונים העליונים - בעל עשיר, סטודיו מרווח בריו, ביקתת סופשבוע בהרים, סוס אציל, וכיו"ב סמלי מעמד. מי שתפקדה כאשת חברה לא היתה אדישה גם קודם לבעיותיה החברתיות של המדינה, אבל רק אחרי ששוטרים חיסלו שמונה ילדים לפתח כנסייה בשנת 1993 היא הפנתה עורף לסממני עושר חיצוניים והחלה להקדיש את כל יומה לשיקום ילדי רחוב.
הכלכלה והבעיות החברתיות של ברזיל הרי לא השתפרו מאז, ילדים נטושים ממשיכים להתגולל בביבי הפאבלות, ובמהלך השנים שחלפו הצליחה האשה השברירית למראה להקים מפעל לתפארת - ילדי האור שמו. במסגרת הפרוייקט מוצאים ילדי רחוב מקלט והגנה בין כתלי מקום שכלליו בנויים על אהבה יותר מאשר על איסורים.
סירטה החדש של מוניקה טרויט - דוקומנטריסטית ותיקה מגרמניה שהפילמוגרפיה שלה עסקה עד היום באספקטים שונים ומשונים של הפמיניזם והנשיות - לא מעמיד במרכזו סוגיות ג''נדר אלא את פעילות הרווחה של איבון בזרה דה מלו. למעמד לא פחות מזה שלה, זוכים בני חסותה הקטינים. טרויט מפגישה אותנו עם הגיבורה בביתה המפואר אבל גם בפעילותה המלאכית ברחובות, שמהם היא אוספת ילדים מוכי גורל דוגמת תיאגו חולה האיידס, או ואנסה שכבר מהיום יודעת להכריז כי היא לא רוצה ילדים.
אנגלית ופורטוגזית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|