 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
ארץ מקור: צרפת
משך הופעה: שעה ו-24 דקות
|
|
|
|
סרטה של דלפין להריסי. ז’רמיין פרנסואה ברליאן) הוא פנסיונר החי ברוגע עם אשתו, עד שלפתע הוא מתאלמן באופן פתאומי בגיל 75. עוד לפני שהוא מצליח להפנים את משמעות העניין, בני משפחתו מציפים אותו בטלפונים, ביקורים, ארוחות ופעילויות שונות, שלא כל כך בראש שלו. זאת למרות שכוונותיהם טובות והם רק רוצים להחזיר את חייו למסלול, לשגרה בה חי קודם לכן, ולדאוג לכך שיהיה לו סדר יום קבוע. אלא שז’רמיין לא מפסיק לחשוב על אשתו המנוחה האהובה ועל ההבטחה שהבטיח לה אם וכאשר תלך לעולמה לפניו. ומאחר שהיא התאמנה להקת מחול מודרני, ז'רמיין מחליט לתפוס את מקומה בלהקה. אמנם הוא לא רזה כמו שהייתה אלמנתו, וגם לא גמיש כמותה, אבל הוא נעשה דמות מרכזית במופע להקת המחול המודרני. העניין הוא שאינו טורח אפילו לעדכן את בני משפחתו על החלטתו ופעילותו החדשה, וכמובן שהדבר יוצר קונפליקט
ביקורות
בשורה התחתונה, זה היה אמור להיות סרט מרגש ונוגע ללב. בעיקר בזכות התמימות של הגיבור ז'רמיין ושפע הרגש הנובע ממנו בכל הקשור לאהבה האולטימטיבית שלו לרעייתו שהלכה לעולמה. במוקד עולמו ההכרח להמשיך את דרכה ובכך לשמר את זכרה. העניין הוא ששלד כזה של סיפור, שאין בו משהו מעבר, הוא דל מדי. הקשר עם בני המשפחה שמנסים להעסיקו ולגרום לו להתאהב מחדש בשמחת החיים, אינו יכול להוות תחליף לתסריט מורכב קצת יותר. לפחות. ולכן דלות החומר ונראטיב שהוא כרוניקה של סיפור ידוע מראש, הופכים את הצפייה בסרט לחדגונית ואף משעממת. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|