 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: אמה סטון, מארק רופלו, וילם דפו, ראמי יוסף, ג`רוד קרמייקל |
הופעה ראשונה: 2023
ארץ מקור: ארה"ב
משך הופעה: שעתיים ו-21 דקות
|
|
|
|
מהבמאי יורגוס לנטימוס ומהמפיקה אמה סטון מגיע הסיפור הלא ייאמן על ההתפתחות הפנטסטית של בלה בקסטר (אמה סטון), אישה צעירה שהוחזרה לחיים על ידי המדען המבריק והחריג בשיטותיו ד"ר גודווין בקסטר (וילם דפו). תחת הגנתו של בקסטר, בלה להוטה ללמוד. רעבה להכיר את העולם, בלה בורחת עם דאנקן וודרבורן (מארק רופאלו), עורך דין חלקלק והולל, להרפתקה סוערת ברחבי היבשות. משוחררת מהדעות הקדומות של תקופתה, בלה נחושה במטרתה להיאבק למען שוויון ושחרור.
מבוסס על ספרו של אלאסדייר גריי 'Poor Things'.
ביקורות
אני מכיר היטב חלק גדול מעבודותיו של הבמאי היווני המצוין והיצירתי יורגוס לנטימוס. את "שיני כלב", "להרוג אייל קדוש", "אלפס", "הלובסטר", "המועדפת" וכעת "מסכנים שכאלה". מה שמרתק אותי אצלו זוהי העובדה שתמיד הוא חותר אל הלא קונבנציונלי, אל החתרני, אל הביזאר. בסרטיו הוא מטלטל את המציאות המוכרת, משנה סדרי עולם ומאתגר את צופיו כל פעם מחדש באמצעות משוואה חברתית חריגה, שלוקח זמן לעכל אותה. את גיבוריו הוא ממקם בדרך כלל בצד האפל של ההוויה הקיומית, לא בזה המואר. בכל סרט חדש שלו מזמן לנטימוס, יוצר קולנוע מבריק וגאוני, הפתעה מעוררת השראה.
ב"מסכנים שכאלה" מתייחס לנטימוס ז'אנריסטית למעשיות פרנקנשטיין למיניהן ולדורותיהן. הגיבורה שלו בלה, צעירה שזכתה במוח חדש, של התינוק שלה שלא נולד, מתחילה לגלות את העולם בדרכה הילדותית הנאיבית. ויש בגישה שלה לגילוי העולם לא רק תמימות טהורה ומזוככת אלא גם חוכמה של מישהי שלא "התלכלכה" בהבלי העולם הזה, ובגילוייה את סודות ויפי היקום היא בעצם חושפת את ערוותה וצביעותה של האנושות, בעודה מגלה בין היתר את חדוות הסקס. וזה המקום לציין שהתסריט, שנכתב על ידי טוני מקנמרה, מבוסס על ספרו של אלסדייר גריי הסקוטי, שהלך לעולמו ב-2019. הסופר פגש את הבמאי ב-2009 ואף הציג לו את המקומות בגלזגו ששימשו לו השראה לסיפור, אבל בפועל לו הייתה לו נגיעה לעיבוד הקולנועי פורץ הדרך שנעשה ליצירתו.
לנטימוס גם משרטט כאן עולם ויזואלי צבעוני וססגוני במיוחד, שכאילו לקוח מהאגדות או מפנטזיות של משתמש בסמי הזיה. כל תמונה, כל פריים, כל קומפוזיציה, כל סצנה מעוצבים להפליא ברוח התקופה ודמיונו וחזונו המיוחדים של הבמאי. הסרט צולם בפילם 35 מ"מ, שחברת קודאק ייצרה במיוחד עבור ההפקה, שניתן להעבירו בתהליך עיבוד לריוורסל ולשלוט בכל הצבעים, כולל בסצנות בשחור/ לבן – כך לדברי הצלם המעולה רובי ראיין. לדברי לנטימוס כוונתו הייתה לעצב את הסרט בסגנון הוליווד הישנה, באווירת צבעי הטכניקולור הזוהרים של פעם, ולכן גם נעשה שימוש בסטים צבועים. והתוצאה מרהיבה ומהפנטת. ומעבר לעושר הוויזואלי, לנטימוס - שזהו לדעתי סרטו הטוב ביותר עד כה - גם משתמש כאן באפקטיביות בצילום הפנורמי ובעדשות הרחבות החביבים עליו.
ואמה סטון? זוכת גלובוס הזהב, ולדעתי תקטוף גם את פסלון האוסקר, היא אופרה אחרת כאן. חד-פעמית. היא כבר שיחקה אצל לנטימוס ב"המועדפת", וכאן היא משמשת גם כמפיקה. אין סופרלטיבים שיכולים לתאר את המחויבות שלה לפרויקט כשחקנית. היא מרתקת, נועזת, הולכת עד הסוף וממש מעוררת השתאות והתפעמות על האופן שבו היא לבשה על עצמה את דמותה המורכבת של בלה בקסטר. והיא כבר הצטלמה - בתפקיד הנשי הראשי - לסרטו הבא של לנטימוס, "סוג של חסד". (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|