 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: אירן ז`אקוב, בהירה אבלאסי, חנה לסלאו, עטאללה טאנוס, יעל אבקסיס, מינאס קרוואני |
הופעה ראשונה: 2024
ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: שעה ו-24 דקות
|
|
|
|
הסרט חושף סיפורים וסיטואציות אנושיות בחיי היומיום של מגוון דמויות בבניין שיכון אחד. הוא מחבר בין אנשים בעלי זהויות ושפות שונות, המגיעים ממקומות שונים בעולם, ומחפשים דרכים לחיות חיים משותפים. באמצעות סדרת מפגשים יומיומיים המתרחשים בחלל אחד, משורטטת תמונת מצב של חיים עכשוויים אפשריים, על רקע תקופתי של מחלוקות, סכסוכים ואלימות גוברת
ביקורות
*** וחצי
המחזה "הקרנפים" של יוז'ין אונסקו נכון לתמיד. במיוחד אצלנו בתקופה הזו, תופעת ההתקרנפות שולטת בכיפה. ובמובן הזה, אף שגיתאי יצר את הסרט לא מעט זמן לפני המלחמה, הוא מתפרץ לדלת פתוחה ועושה את הדבר הנכון בזמן הנכון. הלוקיישן: מבנה ענק בדרום הארץ (הסרט צולם ברובו במרכז הקליטה "יעלים" שבבאר-שבע), "שיכון", כשמו באנגלית של הסרט. המקום מכיל בין היתר כיתה ללימוד השפה העברית (את המורה נעמה מגלמת נעמה פרייס). בכלל, כיצירה אלגורית על החיים עצמם, כל הנפשות הפועלות כאן נושאות את שמותיהם הפרטיים האמיתיים של השחקנים. אירן ז'קוב (המוכרת בעיקר מסרטי קז'ישטוף קישלובסקי "חייה הכפולים של ורוניק" ו"שלושת הצבעים: אדום"), היא העין הזרה המציצה בחודרנות לתוך המציאות הישראלית המעורבבת והכאוטית, ומשמשת כעין המצפון והמצפן של הסרט הזה. כל הדמויות מייצגות מדגם של חתך האוכלוסין כאן, מקבלן בניין עשיר , דרך בת לניצולת שואה ועד דתיים וחרדים, ערבים ישראליים ועולים חדשים. אנשים בעלי זהויות ושפות שונות מגיעים ממקומות שונים ומחפשים דרך לחיות יחד חיים משותפים.
בסרט אנחנו רואים סדרה של סיפורים אנושיים ומפגשים יומיומיים המתרחשים באותו חלל, מקומי מאוד אך אוניברסלי באותה מידה. גיתאי מיטיב לבנות פאזל מורכב, באמצעות אנסמבל עשיר של שחקנים (בהם בהירה אבלאסי, חנה לסלאו, עטאללה טאנוס, יעל אבקסיס, מינאס קרוואני, הלנה ירלובה, נעמה פרייס, מנשה נוי, פיני מיטלמן, צבי שקולניק, אמנון רכטר ועוד). כאדריכל בהכשרתו מצליח הבמאי גם ליצור מיז-אן סצנות וירטואוזיות ייחודיות, עם שוטים ארוכים מאוד, שבהם הנפשות הפועלות חוצות זו את דרכה של זו, עם מעבר מדמות לדמות ומסיפור אנושי אחד למישנהו. הבעיה היא שגיתאי מציג בעיקר תמונת מצב רוחבית. עשירה ככל שתהייה, הוא לא מקיף אותה בסיפור מסגרת כוהרנטי. אין חוט שדרה ליניארי מוביל המאחד את כל הסיפורים לכדי עלילה עם קו נראטיבי מגובש. יכול להיות שלכך בדיוק הוא התכוון, אבל לדעתי זו נקודת החולשה של הסרט. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|