 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע ישראלי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: ישראל 2001
משך הופעה: 90 דקות
|
|
|
|
שוב עומד המקום במרכז יצירתו של גיתאי. הפעם זהו ואדי רושמיה שבחיפה. בתקופת המנדט שימש הואדי כמחצבה, וניטש לאחר מכן. למן שנת 1948 החלו להתיישב במקום אנשים שונים – ניצולי שואה, ערבים שביתם הוחרם, עולים מצפון אפריקה ומברה''''מ ועוד כהנה וכהנה. אלו הם במידה רבה ''''האחרים'''' של החברה הישראלית, אלו שמהם השיח הציוני הרשמי נטה להתעלם מסיבות פוליטיות או אחרות. בכורח הנסיבות נוצרו בואדי יחסי שכנות והאהבה המאפילים באנושיותם על אטימותו של הממסד. עמוס גיתאי תיעד את המקום שלוש פעמים, בהפרש של כעשר שנים (1980 ,1990, 2000), בניסיון לעמוד על השינויים העוברים על תושבי הואדי שאינם מנותקים כמובן מההתפתחויות הגיאו-פוליטיות באזור.
עברית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|