|
|
|
 |
קולנוע אפריקאי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: קטרה אולד עבדל קאדר , מאטה אולד מוחמד עביד , מוחמד מחמוד אולד מוחמד |
הופעה ראשונה: מאוריטניה/צרפת 2002
משך הופעה: 95 דקות
|
|
|
|
כפר נידח קטן ושליו לחופי האוקיאנוס במאוריטניה. דומה כי הזמן עצר פה מלכת וכל שנותר לתושבי המקום הוא להמתין לאושר המיוחל; ממש כמו שעשו אבותיהם ואבות אבותיהם לפניהם.
עבדאללה בן ה-17 מגיע הנה כדי להיפרד מאמו בטרם יעקור לאירופה. מדובר בגברבר שאפילו לא מבין את הניב שבו מדברים כאן; צעיר שפיתויי המערב מעניינים אותו הרבה יותר ממסורת אבותיו, שאופנה אירופית נראית לו הרבה יותר מהלבושים המקומיים הרקומים בצבעוניות. התרבות האפריקנית נראית לו זרה ונחותה ובחשדנות רבה הוא מתבונן בטקסים המסורתיים ומסרב לקחת בהם חלק. לאט לאט הוא הולך ומתחבר לתושבים ובעיקר לאיש תחזוקה ועוזרו הצעיר. שירי
העם שעליהם מתאמנת זמרת מקומית מתחת לחלון ביתו, מפילים אותו בשבי...
לכאורה, הרבה לא קורה בסרטו החדש של עבד א רחמן סיסאקו (המוכר לקבועי פסטיבל ירושלים בזכות החיים בכדור הארץ שהוצג ב-98). למעשה, עולם ומלואו יש כאן החיים כמות שהם באספקלריה לירית מעודנת ופואטית, הבנוייה בעיקר על יכולת התבוננות ועל ניואנסים דקים.
סיסאקו לא מעוניין במסכנות וברחמים-עצמיים המופיעים בכמה מהסרטים על היבשת השחורה; גם השלמה עם מצב נתון אין במחכים לאושר. באמצעות עיניים חדות ובימוי אינסטינקטיבי, הנשען על יכולת אילתור נדירה, הוא מתייחס אל החיים עצמם בלי להתנשא, בלי לחלק ציונים ובלי געגועים רומנטיים.
הסרט זכה בפרס ביקורת הקולנוע הבינלאומית בפסטיבל קאן 2002.
צרפתית והסיאנית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|