|
|
|
מלחמה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוצרים: אלן טאסמה , אדואר דה ופן, תומא אנרגירופ , אלן טאסמה, פראנפואה אוליבייה רוסו, פטריק רוטמן , רוז`ה דוריו |
משתתפים: ז`אן מישל , קלוטילד קורו , תיירי פורטינו |
הופעה ראשונה: צרפת, 2005
משך הופעה: 106 דקות
|
|
|
|
צרפת של שנת 1961 היתה קרועה בין מצדדי ההתכנסות לבין מתנגדי הנסיגה מאלג`יריה. בפריס של אותו קיץ כבר חיים לא מעט ערבים שבאופן טבעי תומכים במתן עצמאות למושבה הצפון אפריקנית. חלקם אוהדים אילמים של תנועת ההתנגדות האלג`יראית, חלק אחר מפגין תמיכה מיליטנטית יותר ותוקף באלימות אנשי חוק צרפתיים. התגובה המשטרתית לא רחוקה מלהגיע וכוללת מכות נמרצות ועוצר. פעולת הגומלין הזו לא ממש מספקת את מפקד משטרת פריס. לקראת הפגנה שקטה המתוכננת ע"י תומכי ה-FLN, הוא מורה לפקודיו שלא להניח למפגינים להגיע העירה מהמעברות העלובות שבהן הם חיים. התוצאה: דם ברחובות. כמה מהשוטרים מפרשים את הוראתו כפשוטה, לוקחים את החוק לידים ויוצאים לרצוח ערבים באשר הם. על כמות הקורבנות, חלקם אלמוניים, מתנהל ויכוח עד היום. המספרים הרשמיים נוקבים בפחות מחמישים הרוגים. אחרים יודעים לספר על לא פחות ממאתיים.
אלן טאסמה הוא איש קולנוע צרפתי ותיק שהספיק עוד לעבוד כעוזרו של פראנסואה טריפו (וגם של ארתור פן). לזכותו נזקפים לא מעט סרטי טלויזיה אבל זה לו סרט ראשון עבור המסך הגדול. מדובר בשיחזור דרמטי של השתלשלות עניינים שכבר מזמן הודחקה מהזיכרון הלאומי אבל יש מי שרואים בה את שורש הקונפליקט הנוכחי שקורע את החברה הצרפתית. `ה-17 לאוקטובר, 1961` הוא יצירה קולנועית חסונה ואמינה המציגה את תקריות אותו יום משני צידיו של המתרס ומעניקה לצופה את התחושה שהוא בכלל צופה בסרט תיעודי.
ערבית וצרפתית, כתוביות באנגלית
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|