 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: טנזין טוטוב טסארונג , טנקו גיאלפו , טסהואנג מיגיור קאנגסאר |
הופעה ראשונה: ארה"ב 1997
משך הופעה: 135 דקות
|
|
|
|
סרטו של מרטין סקורסזה לוקח אותנו הרחק מן הטריטוריות המוכרות של סרטיו הקודמים, עד טיבט ואל חייו של הדלאי לאמה ה 14 דרכו הוא מתאר את האמונה הבודהיסטית והגישה הלא-אלימה הנטועה עמוק בתוכה. העלילה, המסופרת כולה דרך עיניו של המנהיג הטיבטי, פורסת את קורותיו, מגיל שנתיים בו הוכר כדלאי לאמה, דרך התבגרותו, עמידתו מול המזכ"ל מאו, ועד יציאתו לגלות שנמשכת עד היום. סיפור הפשוט הזה, שנכתב בידיה האמונות של מליסה מתיסון (החתומה בין היתר על "אי. טי.") מביא למסך סרט רלוונטי, עם לא מעט אמירה פוליטית, ומעל לכל יצירת אמנות מן המעלה הראשונה. סקורסזה, כדרכו של רב-אמן בתחומו, חרג הפעם מן המסגרת המקובלת של סרטיו בהם הגיבורים קשים, והעלילה היא רצף של אפיזודות אלימות וחריפות מתובלות בלשון מלוכלכת, כאן, הוא מנסה לגלות את האור הטמון ב"קאנדאן" (מילולית: אוקיינוס של חכמה), כינויו של הדלאי לאמה. לא מעט סצינות הן אילמות כמעט, והעלילה מתפתחת בקצב שלה אבל התוצאה היא סרט מרהיב, שמוותר על דרך הסיפור הרגילה לטובת יצירה בעלת טקסטורה כמעט פלאסטית. המצלמה של רוג''ר דיקנס (הצלם הקבוע של האחים כהן) מייצרת תמונות נפלאות וכשאלו באות על רקע פס הקול הנדיר של פיליפס גלאס, העין מתהפנטת. זהו סרט מיוחד, הדורש מן הצופה לפקוח את הראש ואת העין. לאלו המסוגלים לזאת, מובטחת חוויה.
אנגלית, תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|