 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: פארסין חוסרוושאהי , מארין דליו
בימוי: ת'יירי מישל |
הופעה ראשונה: בלגיה, צרפת- 2002
משך הופעה: 90 דקות
|
|
|
|
איראן של שנות האלפיים – מה אנחנו יודעים עליה?
האם היא ערש הפונדמנטליזם האיסלמי? עד כמה היא חשופה למערב ולהשפעותיו?
הבמאי ת''יירי מישל מעיף מבט חודר מתחת לרעלה המכסה את ראשי הנשים באיראן, ותוהה אם הוא שריד אחרון לתיאוקרטיה שהגלובליזציה מאיימת עליה. בדייקנות של צילום רנטגן הוא משקף מציאות מורכבת ומסובכת, בארץ שקנאות דתית והתעוררות תרבותית חיות בה זו לצד זו.
הוא מתעד אירועים פרטיים כמו הלוויה וחתונה, ואירועים המוניים - עצרות-עם ומצעדי ראווה, ומפגיש את הצופים עם גלריה של אנשים, ביניהם יוצרים ואנשי רוח, אמהות שכולות המתגאות שבניהן הקריבו את חייהן למען המדינה, ואנשים צעירים. אלה, בני הדור שלאחר המהפכה, נמצאים במבוכה ותוהים לגבי עתידם. צעירה שהוא פוגש בשיעור דרמה, אומרת לו: "אנחנו כמו ציפור שהיתה כלואה זמן רב בכלוב. כשהיא תשתחרר – לא בטוח אם היא תצליח ללמוד לעוף".
פרסית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|