|
|
|
 |
קולנוע צרפתי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: אנייס וארדה , סטפן קראוס,דידייה רוז´ה, דידייה דוסן , פסקל סוטלה, אנייס וארדה
בימוי: אנייס וארדה |
הופעה ראשונה: צרפת 2000
משך הופעה: 82 דקות
|
|
|
|
ציור מ-1867 (רכוש מוזיאו ד''אורסיי ) - שלוש נשים אוספות לקט פאה ושכחה בשדה חיטה קצור - שימש השראה לאנייס וארדה בבואה לעקוב אחר שורה של אנשים שעיסוקם המרכזי בחיים קשור בליקוט. משך חודשים ארוכים שוטטה ברחבי צרפת, מצויידת במצלמה דיגיטלית משוחררת ובצוות הסרטה מינימלי, ותיעדה אנשים שמחטטים בשדות תפוחי אדמה או מטעי תפוחי עץ, את מי שנוהגים להסתובב במגרשי גרוטאות בשולי הערים בחיפוש אחר מציאות. זה יכול להיות גם אידיאליסטים - מי שניזון משאריות כאקט מחאה מתריס נגד בזבוז משאבים, או אמן שיצירתו מורכבת ממה שנחשב בעיניים אחרות כפסולת.
וארדה היא אחת הדמויות הבולטות של הקולנוע הצרפתי בארבעים השנה האחרונות ושורשי הפילמוגרפיה שלה נעוצים עוד לפני הולדת הגל החדש. ´קלאו מ- עד 7´ 1962, ´האושר´ 65´, ´העלמוֹת מרושפור´ 67´, ´האחת שרה האחרת לא´ 77´, ´עוברת אורח´ פסטיבל ירושלים 86´ - אלה רק מקצת מסרטיה העלילתיים ובנוסף היא חתומה על לא מעט תיעודיים.
הסרט מהווה מסה אישית שבה מתייחסת הבימאית אל עצמה כאל מלקטת - מלקטת המלקטים - מלקטת של סיפורים ואימג´ים קולנועיים, משקיפה אוהדת של העולם המקיף אותה. הסקרנות, הספקנות, התעוזה, הצניעות, העידון, הרגעים הקטנים והיפים; כל אלה ועוד הופכים את ´המלקטים והמלקטת´ ליצירה בעלת ערכים פיוטיים והומניסטיים עליונים; פנינה קולנועית ואנושית של ממש.
צרפתית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|