 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: לימור פנחסוב בן יוסף, ירון כפתורי בן יוסף , לימור פנחסוב בן יוסף, ירון כפתורי בן יוסף , איתן חריס , לימור פנחסוב בן יוסף , סאליוס ברזיניס
בימוי: לימור פנחסוב בן יוסף, ירון כפתורי בן יוסף |
הופעה ראשונה: ישראל 2003
משך הופעה: 96 דקות
|
|
|
|
"יום שישי, 11 ביולי .1941 מזג האוויר די יפה. חמים בחוץ, עננים בשמים ורוח קלה מנשבת. מכיוון היער נשמעות יריות". במילים הללו נפתח יומנו של קאזימראס סאקוביץ, תושב פולני של הכפר פונר, כעשרה ק"מ מוילנה, כפר שבין 1941 ל-1944 שימש כגיא ההריגה של יותר ממאה אלף איש, מרביתם יהודים. סאקוביץ הבין כי משהו לא תקין מתרחש והתחיל לרשום את מה שראה ושמע. את דפי היומן החביא בתוך בקבוקי לימונדה ריקים וסגר אותם בפקק. סה"כ תיעד ביומנו 835 ימים של רצח-עם.
יותר מתיאור היסטורי, היומן של סאקוביץ הינו מסמך אנתרפולוגי המתאר מה עובר על תושבי כפר שקט כאשר נפתח בחצרם האחורית מפעל של רצח המוני. הוא מתאר איך הופכים התושבים בהדרגה מ"אנוסים" למפיקי רווח; אם ע"י מכירת בגדי הנרצחים, אם באמצעות שמירה על הבסיס, בישול לרוצחים, ועוד כאלו.
הסרט מעמת את תושבי פונר עם היומן שקיומו לא היה ידוע להם, עם ההאשמות הקשות המוטחות על ידי אחד מהם. התגובות נעות בין הסכמה כנועה לתיאורי היומן לבין הכחשה גורפת של המתואר בו. במקביל מביא הסרט לפונר קבוצת ניצולים יהודים שהצליחו לשרוד בדרך נס. עדויותיהם המצמררות משלימות את הפן החסר ביומן הפאסיבי של סאקוביץ. הקולאז´ הנרקם מסיפורי המקומיים, הניצולים והיומן הכתוב, מלווים בתשאול מאופק וצילום נוקב החודר מבעד למעטה השליו לכאורה של הכפר, מביאים מסמך קולנועי מרתק שהמילה מרגש, צרה מלהכיל את מגוון הרגשות הרחב שבו הוא עוטף את הצופה.
רוסית, ליטאית, פולנית, עברית ואנגלית, תרגום לאנגלית ועברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (1 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 1. מרתק וחשוב
 | |  | | בצילום רגיש, ועריכה מדוייקת חודר אל האנושי שבלא אנושי.
לא נותר לי לחזור על שנאמר כאן למעלה - "מסמך קולנועי מרתק שהמילה מרגש, צרה מלהכיל את מגוון הרגשות הרחב שבו הוא עוטף את הצופה".
הוסף תגובה | |  | |  |
|
|
|
|