|
|
|
 |
קולנוע אמריקאי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: אנדראס המורי , מנו מייג'ס , לאיוש קולטאי
בימוי: מנו מייג'ס |
| משתתפים: ג'ון קיוזק , נוח טיילור , ג'אנט סוזמן , לילי סובייסקי , אולריך תומסן , מולי פרקר , דויד הורוביץ' |
הופעה ראשונה: ארה"ב/בריטניה/קנדה/גרמניה 2002
משך הופעה: 108 דקות
|
|
|
|
מינכן, 1918 . מקס, אמן יהודי שאיבד את זרועו במלה"ע הראשונה, חוזר אל אשתו, ילדיו, הוריו המשכילים, חבריו המתוחכמים ופילגשו היפה. אחת הדרכים שלו להסתגל לעובדה כי לא יוכל לצייר עוד לעולם היא הקמת גלריה שתציג את החידושים האוואנגרדיים בעולם האמנות תנועות כמו דאדאיזם וסוריאליזם.
בעודו מנסה להסתגל שוב לשגרה האזרחית, מתוודע פילנטרופ האמנות הצעיר לצייר צמחוני, מבולבל, חמוץ, ממורמר ונטול הומור רב"ט משוחרר ממוצא אוסטרי, אדולף היטלר שמו. הלה חולם על הפריצה הגדולה שתהיה לו אוטוטו בשדה הציור ומבחינתו של מקס האמן הצעיר ניחן בטכניקה וחבוי בו פוטנציאל ראוי לטיפוח. בינתיים, על חורבות החברה הגרמנית הממוטטת, מצטרף היטלר לתנועות גזעניות שבאספותיהן משבחים את טוהר הגזע הארי ומנאצים את נחיתות היהדות.
היטלר, עדיין מתכחש לאנטישמיות שלו עצמו, אינו מצליח להוציא מתחת למכחולו תוצרת ראויה ומהשלב הזה נראית לו הפוליטיקה כעיסוק אמנותי: "אני האוואנגרד החדש" הוא מצווח...
מקס הוא יותר מסתם גימיק. מדובר בפנטסיה היסטורית שגישתה החתרנית מקבלת גיבוי ממשחק צילום ותסריט מן המעלה הראשונה. הגינויים שספג הסרט מפי חלקים קטנים בקהילה היהודית של ארה"ב, נובעים רק מרגישות-יתר ומן העובדה שהיטלר מוצג כסתם אדם גועלי ולא כמפלצת שהוא עתיד להפוך בתוך זמן לא רב. כך או כך, מדובר באתגר אינטלקטואלי מגרה הבוחן את יחסי הגומלין בין אמנות לפוליטיקה ועתיד לעורר דיון ציבורי ער גם במקומותינו.
אנגלית ללא תרגום
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|