|
|
|
 |
קולנוע צרפתי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: זאק טאטי , ז'אן בורגואן
אלן רומין, פרנק ברצ'ליני
בימוי: ז'אק טאטי |
| משתתפים: ז'אק טאטי , ז'אן-פייר זולה , לוסיין פרג'י , אנדריאן סרבנטי , אלן בקור |
הופעה ראשונה: צרפת 1958
משך הופעה: 116 דקות
|
|
|
|
בסרט השני שבו מופיעה דמותו של מר הולו מקצין טאטי את העימות בין העולם המודרני לבין גיבורו הגמלוני. הפעם זירת ההתרחשות העיקרית היא בית אחותו של הולו הנשואה לתעשיין אמיד. השניים עיצבו לעצמם חווילה בהשראת הארכיטקטורה והציור המודרניים, עם חזיתות מתכת ומינימום ריהוט ("נורא ריק" כמו שמציינת בבוז אחת השכנות), ועם
גינה שמקושטת בערוגות חצץ צבעוני ומזרקה מכוערת הפועלת באופן גחמני בעליל.
הולו שאינו מצליח ללכת בהתאם לקווי המתאר המדוייקים של הדשא המודרני, שמנסה להתחמק באלגנטיות מחיזוריה של אחת השכנות, מוצא שפה משותפת רק עם בן אחותו; גם הוא איננו יכול להתמודד עם חוקי עולם המבוגרים.
"זה הדוד שלי "הוא יצירה קומית מרירה, עשויה בדקדקנות פרטנית ובחזון ויזואלי וטכנולוגי שהקדים בכמה שנים את מיטב ההמצאות של קונצרני הענק האמריקאים. מול עולם קר וטכנולוגי-עם מטבח מתוחכם (שאל איכויותיו אנו מתוודעים באמצעות הפסקול) והמזרקה הנ"ל-מבכר טאטי את העולם הישן של בתי קפה קטנים, שוק כפרי, לכלוך על המדרכות וויכוחי הסרק על הא ועל דא (ורק לא אודות ענייני תעשייה זעירים).
"מה שמצער אותי הוא לא בניינים חדשים אלא מה שהם הופכים להיות. אני לא אוהב קצב-חיים מסחרר ולא מכאניזציה... אינני מאמין שקוים גיאמטריים משפרים את טבע האדם" (טאטי).
כמו בכל הפילמוגרפיה, גם פה מבשיל ההומור בקצב משלו ובהדרגה חושפת ההתבוננות החדה כי העולם הוא מעין סיוט מצחיק.
צרפתית תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|