 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: ג'ניפר דוורקין , טסויושי קימוטו, ג'ני קגינר
בימוי: ג'ניפר דוורקין |
הופעה ראשונה: ארה"ב 2002
משך הופעה: 155 דקות
|
|
|
|
דיאן, אמא, לאב, בתה, ועכשיו גם דוניה הנכד הקטן, הם שלושה דורות של סמים ומצוקה בלתי נסבלת. כאשר לאב הקטנה היתה תלמידת בי"ס בברוקלין, היא דיווחה למורתה על בעיית הקראק של אמה. שלטונות הרווחה התערבו והמשפחה הופרדה.
שש שנים חלפו, דיאן, בעצמה בת להורים אלכוהוליסטים, כבר נגמלה. למרות זאת, האיחוד המחודש, הכרוך גם בהרבה אושר, איננו פשוט. לאב הספיקה להפוך למכורה בעצמה, בדמה היא נושאת את נגיף האיידס, דוניה הקטן נלקח
מחזקתה ע"י הרשויות ומעל כולם רובץ צילו של הבן הבכור ששם קץ לחייו בעודו נמצא על הנתיב להצלחה...
ג''ניפר דוורקין פגשה את לאב ודיאן בפעם הראשונה ב-1989. כמה שנים אח"כ שבה לתעדן ומרביתו של הסרט נשען על מעקב מדוקדק, סקרני, אבל אנושי אינטימי ולא חטטני במובנה הצהבהב של המילה. ההיכרות של דוורקין עם מושאי סירטה, אהבתה אותן, הכבוד שהיא רוחשת להן, הצילום האינטליגנטי, הסיגנון התואם במדוייק את הרוח של כל סיקוונס וסיקוונס, הליריות שבה, היא מעטרת את הריאליזם הבוטה של חיי השתיים, הדרך שבה נעקפות המכשלות הגלומות במאפיינים הסטראוטיפיים-לכאורה של גיבורותיה ונחשפים במערומיהם המאפיינים הפתלוגיים של הדלות; כל אלה ועוד הופכים את לאב ודיאן לאחת היצירות החברתיות העזות החשובות והמעמיקות ביותר של העת האחרונה תשובה ניצחת לכל הטיעונים הדמגוגיים של הימין הכלכלי באשר הוא.
אנגלית ללא תרגום
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|