|
|
|
 |
קולנוע אמריקאי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: פרננדו סוליצ'ין, אוליבר סטון , : רודריגו פרייטו, קרלוס מרקוביץ'
בימוי: אוליבר סטון |
הופעה ראשונה: ארה"ב 2003
משך הופעה: 99 דקות
|
|
|
|
זקן + מדים + סיגר -זו התמונה שתצוץ גם בדורות הבאים בכל פעם שמישהו יזכיר את השם פידל קאסטרו. בעיני פוליטיקאים אמריקנים לדורותיהם, מאז הדיח את הרודן בטיסטה והשתלט על האי מול פלורידה ב-1959, מדובר בדמות מוקצה מחמת המיאוס, אוייב שחובה להחרימו; אותו ואת כל מה שמייצרת ארצו.
בעיני השמאל האירופאי מדובר בגיבור, לוחם חירות, שותף למאבק של צה גווארה.
הפילמוגרפיה של אוליבר סטון משופעת בשרטוטים עלילתיים של תופעות ודמויות מההיסטוריה האמריקנית החדשה- סלבדור, פלטון, נולד ברביעי ליולי, הדלתות, JFK, ניקסון-כולם מנסים לבחון בביקורתיות את האמריקנה, כולם התקבלו בתגובות מעורבות שנעו מזעם על סילופים היסטוריים למבט מצועף בהערצה.
בשנה שנתיים האחרונות החל להתמחות בקולנוע תיעודי ובקומנדטה הוא מנסה לפענח את דמותו המורכבת של פידל קסטרו. שלושה ימים הוא נדבק לקומנדנטה ומנסה לסחוט ממנו את האמת בשאלות קשות. הלה מחמיא ליכולותיו של סטון כקולנוען, לשאלות שהוא מעמיד, אבל בממולחות כובשת וטבעית הוא מצליח להשיב ככל העולה על רוחו ולהותיר את תדמיתו המהפכנית ללא רבב. פידל מדבר על ניקסון וקנדי וצה; אפילו על חייו הפרטיים.
גם אם מדובר בסרט דוקומנטרי, בדיוק כמו בסרטיו העלילתיים, סטון יודע לסחוף את הצופה וגם כאן הוא עושה כל מאמץ
אפשרי כדי להותירו חסר נשימה, ובלי שתיוותר בידיו אפשרות להסיט את מחשבותיו במהלך השעה וחצי פלוס שאורך הסרט.
אנגלית וספרדית, תרגום לספרדית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|