|
|
|
 |
קולנוע צרפתי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: ברטרן פאבר , כריסטוף רוג'ה, אוליבייה לורל , אריק גישאר
בימוי: כריסטוף רוג'ה |
| משתתפים: אדל הנל , 'אק בונאפה , נסן רוטייר , אורליה פטי , רושדי לאבידי |
הופעה ראשונה: צרפת 2002
משך הופעה: 105 דקות
|
|
|
|
ז''וזף וכלואה הם ילדים שהושארו ברחוב ע"י אמם עוד בינקותם. החיים מלאי החסכים וטראומת המעבר מחסות מעיקה אחת למוסד הבא, הותירו בנפשם צלקות עמוקות.
כלואה בת ה-13 היא ילדה אוטיסטית שאיננה מקיימת קשר, לא מילולי ולא גופני, עם אף אחד. היחיד שמסוגל לעשות איתה משהו הוא ז''וזף, וגם לו היא לא מרשה לגעת בה. אנו פוגשים אותם עושים את הדרך דרומה למרסיי שבה, כך נתנו להם להבין, גרה אימם. האם ייפרץ מעגל המצוקה או שמא יידרדר המצב עוד יותר?
הקולנוע לא מקל על טיפול בילדים חריגים ואילו נפל בידיים אחרות, סיפור כגון זה עלול היה להפוך לעוד טרגדיה סתמית. כריסטוף רוג''ה, שהיכרותנו הראשונה איתו היתה עם יצירת הביכורים הילד משעבה (פסטיבל ירושלים 98), מוכיח גם בסרטו השני כי אין לו עניין בקולנוע פשטני. בלי יומרנות חסרת כיסוי, בלי להתחנף לצופה ועם הרבה מאד אהבה ואמפטיה
כלפי המשתתפים בעלילה, הוא מגבש סרט בוגר ובשל שייצרב כמו מיכוות אש בזיכרונו של כל מי שיגיע לצפות בו.
הקביעה הזו מקבלת חיזוק כאשר מבחינים בגישתו האמיצה ונטולת הפשרות כלפי כל מה שנוגע בישירות הבימוי, במבנה התסריט, בקצב שבו מתקדמים האירועים, בבחירת הסיגנון ובהוראות שמקבלים השחקנים. בזכות האמור לעיל, בזכות תחקיר עמוק שנערך טרם הצילומים, בזכות הרבה אהבת אדם, שדים הוא יצירה מהפנטת, ישירה, כנה, הסוחפת את הצופים בזכות מה שהיא (גם בהקרנות מבחן שנעשו בפני אוטיסטיים).
צרפתית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|