|
|
|
 |
קולנוע סיני |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: צן הונג, לי גו-ייק , צן קאיגה, שו שיאו לו , זין גיונג-קו
בימוי: צן קאיגה |
| משתתפים: טאנג יון , לו פייצי , צן הונג , צן הונג , ואנג זיוון , צנג ציאן , זאנג צינג |
הופעה ראשונה: סין/דרום קוריאה 2002
משך הופעה: 118 דקות
|
|
|
|
שיאוצון הוא ילד ממחוזותיה הכפריים של סין. מאז שהיה בכוחו לאחוז בכינור, הוא והכלי בלתי נפרדים. עכשיו, בגיל 13 -ילד ביישן ורגיש שבאמתחתו כבר כמה פרסים על נגינתו, גאוות אביו האלמן שיעשה הכל למען הצלחת בנו-מגיעים השניים לבייזינג כדי למצוא מורה שיוכל לקדם את יכולתו.
בבירה המנוכרת שבה חי כל איש לעצמו, עליו להסתגל לסיגנון חיים שונה ולגחמות המורים שמתעתדים להעבירו למעמד של כוכבות בינלאומית. עוד דברים יקרו לו בטרם יזכה לחוות אהבה ראשונה, עוד מידע על מה שמדריך את חיי העירוניים הוא יספוג. וכך, אחרי שעתיים של סרט, יזכה שיאוצון להבנה עמוקה יותר של העולם סביבו והמוסיקה שהוא מנגן...
צן קאיגה, קולנוען בן קולנוען שיחד עם זאנג יימו נחשב כיום לגדול במאי סין, הגיע לפסטיבל ירושלים 91 כדי להציג את כל חמשת הסרטים שעשה עד אז. מאז הפך ליקיר זירת הקולנוע העולמית וחתם על סרטים כמו שלום לפילגש, ירח מפתה, הקיסר והרוצח ולאחרונה גם הרוג אותי ברכות ההוליוודי; כולם מאופיינים באסתטיקה יוצאת דופן, בדמויות איתנות ובטיפול יסודי ברגשותיהן. בביחד הוא בוחר לעזוב את האפוסים הגדולים שבזכותם בנה את שמו ולחזור לכיוונים האינטימיים של תחילת הפילמוגרפיה.
הסיפור המלודרמטי בעיקרו, על סממניו האגדתיים, זוכה בתבלין של התבוננות מחוייכת וגם בתוספת של כמה אמירות ישירות על פני החברה הסינית בת זמננו.
הסרט זכה בפרס הבימוי בפסטיבל סן סבסטיאן.
מנדרינית, תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|