קולנוע - גטו שנחאי

רכישת כרטיסים

אינדקס

דרום

ירושלים

צפון

חיפה

מרכז

תל-אביב

לוח האירועים

2024 אפריל

א	ב	ג	ד	ה	ו	ש

	1	2	3	4	5	6
7	8	9	10	11	12	13
14	15	16	17	18	19	20
21	22	23	24	25	26	27
28	29	30

תיעודי

גטו שנחאי

יוצרים: דנה ינקלוביץ-מאן , אמיר מאן , מרטין לנדאו
מוזיקה: סוג'ין נאם

הופעה ראשונה: ארה"ב 2002
משך הופעה: 97 דקות

תמונות

היכן ומתי

בסוף שנות השלושים גילו יהודים שניסו להמלט מידי הנאצים שרוב דלתות העולם נעולות בפניהם. למרבה הפלא, היתה עיר אחת שלא דרשה ויזות כניסה - שנחאי, העיר ה"בינלאומית" שהיתה תחת כיבוש יפני. יהודים שידם השיגה זאת יכולים היו לחכור ספינות יפניות ולהפליג מזרחה דרך תעלת סואץ. למעלה מ-20,000 נצלו את ההזדמנות, והגיעו אחרי מסע מפרך אל אחת השכונות העניות ביותר בשנחאי. היהודים, עם המעילים הכבדים והתרבות האירופאית, מצאו את עצמם חיים בסביבה זרה לחלוטין, ב"רחובות שלא הריחו כמו שאנל 5". אבל, בעזרת הסינים, הם הצליחו עד מהרה ליצור לעצמם תרבות חיים מוכרת, עם בתי קפה, מועדוני ספורט ועיתונים. הם חיו כך עד שהחריפה המלחמה עם ארצות הברית והיפנים החליטו לרכז אותם בגטו. ההלם הגדול בא בסיום המלחמה. "הם היו מרוכזים ברחמים עצמיים", אומר אחד ההיסטוריונים, "וגילו שלמעשה חיו בגן עדן יחסית לאחיהם שנותרו באירופה".
אחד המרואיינים המרתקים בסרט הוא הרולד ינקלוביץ, אביה של דנה. הוא מספר כיצד הגיע לשנחאי בגיל שמונה עם אמו וגילה עולם חדש, עולם של עוני, טינופת וניצוץ של תקווה. אמו עבדה בבית, תפרה כובעים לנשים, והוא למד בבית ספר שהוקם על ידי הקהילה היהודית.
דנה ינקלוביץ-מאן גדלה בארצות הברית ובישראל. היא למדה ב"קמרה אובסקורה" ואח"כ בבית הספר לאומנות חזותית בניו יורק. אמיר מאן נולד וגדל בישראל ולמד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק. באפריל 2002 נסעו השניים לסין עם שני ניצולים ומצלמה דיגיטלית כדי לצלם, ללא אישור השלטונות, את האתר של הגטו היהודי בשנחאי, שעומד ללא שינוי מאז מלה"ע השניה. הסרט זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל סנטה ברברה 2002.