|
|
|
 |
קולנוע יפני |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: נורימישי קסמאטו , קנטה ארקי
בימוי: ג'ונג'י סקאמוטו
מוזיקה: הג'ימניקיושי |
| משתתפים: אריסה מיזוקי , יומה ימאמוטו , יוקי טנאקה , קלוד מאקי , רן אוטורי |
הופעה ראשונה: יפן 2003
משך הופעה: 116 דקות
|
|
|
|
בנמל נטוש באי יפני קטן חיה קהילה ענייה ואקסצנטרית. שני אחים צעירים, ניטה ואיטה, מתגוררים כאן בבית ישן. לפני חצי שנה יצאה אמא שלהם לקניות ולא נראתה מאז. הם מחזיקים מעמד, אבל בקושי. ניטה בן ה-7 מאושר כאשר האם מופיעה שוב יום אחד, למרות שהוא קצת מופתע שהיא מביאה אתה את קנוקו, אחות שהוא לא ידע שיש לו. האושר הבלתי צפוי לא מחזיק מעמד; האם יוצאת לסידורים ונעלמת שוב, רק שהפעם היא גם מוכרת את הבית. איטה מנסה לפרנס את המשפחה ומסתבך עם בריון בשם קואיצ''י; קנוקו מוצאת עצמה מתעמתת שוב עם העבר שהיא חשבה שכבר השאירה מאחור; ורק ניטה מצליח לשמור על האופטימיות הטבעית שלו ולהקסים את כל השכנים בתמימותו הילדותית. האחים חסרי הבית ואחותם החדשה יוצאים למסע של חיפוש עצמי, שינוי וקבלה, ופוגשים בדרך קשת רחבה של טיפוסים עניים בכסף, אך עשירים בשמחת חיים, נדיבות ואנושיות.
ג''ונג''י סקאמוטו נולד באוסקה בשנת 1958 ולמד באוניברסיטת יוקוהמה. סקאמוטו, שנודע בסרטיו הדרמטיים והפיוטיים, מעבד הפעם אל המסך את הקומיקס הפופולרי של רייקו סייברה. דרך המבנה האנקדוטי של הסיפור משרטט הבמאי דיוקן מתוק-מריר של קהילה נשכחת, והסרט עתיר הדמויות שופע חום והומור. את חיי המשפחה החביבה מלוות הערותיו של ניטה, שפונה מפעם לפעם אל הצופים ומתאר מנקודת מבטו המשעשעת את חיי כפר הדייגים והטיפוסים המיוחדים שמאכלסים אותו. "הבית שלי" זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל לאס פלמאס 2003.
יפנית, תרגום לאנגלית
הפקה: סוג''ימי מיאקו, טושיאקי האטה, אקי סוקאדה, קייטה סנו
תסריט: איסמה אונו, עפ"י הקומיקס של רייקו סייברה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|