|
|
|
 |
קומדיה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: צ'רלס צ'פלין , רולנד טוטרו , אירה מורגן
בימוי: צ'רלס צ'פלין
מוזיקה: צ'רלס צ'פלין |
| משתתפים: צ'רלס צ'פלין , פולט גודארד , הנרי ברגמן , סטנלי סנפורד |
הופעה ראשונה: ארה"ב 1936
משך הופעה: 89 דקות
|
|
|
|
סרטים אילמים כבר יצאו מן האופנה ב-1936, כאשר השלים צ''רלי צ''פלין את "זמנים מודרנים". עשר שנים אחרי "זמר הג''ז" יוצר צ''פלין סרט שמתייחס בדרכו שלו למהפכת הקול, יצירת מופת מצחיקה עד דמעות ונוגעת ללב, שנפרדת לשלום מן העידן של הקומדיה האילמת.
צ''פלין משחק פועל בבית חרושת שתפקידו להבריג ברגים בקו יצור. ההומור מתחיל מן הרגע הראשון, כאשר צ''פלין מנסה נואשות לעמוד בקצב של הסרט הנע שהולך וצובר מהירות, מאבד בהדרגה את שפיות דעתו ומתחיל להבריג כל מה שזז. ביש המזל ממשיך ללוות אותו. הוא מרים דגל אדום שנפל ממשאית ומנופף בו כדי להחזיר אותו לבעליו. בלי משים הוא מעודד הפגנה של פועלים ומשכנע את השוטרים שהוא קומוניסט. הוא גם מתיידד עם יתומה יפה, השניים מתאהבים ובדרכם לחיים טובים יותר הם מסתבכים פעם אחר פעם.
"זמנים מודרנים" נעשה בשיאו של השפל הכלכלי בארצות הברית, וצ''פלין מחווה דרך הסרט את דעתו על העידן התעשייתי, האבטלה, המהומות, השביתות, כל התחלואים של התקופה. היכולת שלו לשלב מסר חברתי קודר בקומדית סלפסטיק היסטרית במיטב המסורת של הנווד הקטן היא היבט נוסף של גאונותו. הנווד, אפילו יותר מן הדמויות של באסטר קיטון או הרולד לויד, הוא דמות אילמת במהותה. הוא בא במגע עם העולם אבל לא ממש משתייך אליו. הוא בחוץ מביט פנימה; לנצח מחפש את מקומו בעולם אבל לא מוצא אותו. הוא תמיד ממשיך, הולך הלאה, כשגבו אל המצלמה ופניו אל העתיד.
אנגלית, תרגום לעברית ולצרפתית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|