|
|
|
 |
קלאסיקה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: לוקינו ויסקונטי , פסקלינו דה סנטיס , רוגרו מסטרויאני
בימוי: לוקינו ויסקונטי |
| משתתפים: ביורן אנדרסן , דירק בוגארד , מריסה ברנסון , סילבנה מנגנו |
הופעה ראשונה: איטליה 1971
משך הופעה: 128 דקות
|
|
|
|
ללוקינו ויסקונטי (1906-1976) מקום מיוחד בקולנוע: הוא הבימאי האיטלקי ביותר מבין הבימאים הבינלאומיים, האופראי ביותר מבין הריאליסטים, האריסטוקרטי ביותר מבין המרקסיסטים. אהבתו למפגני ראווה ולפנורמה היסטורית מוצאת ביטוי מלא כאשר הוא מעבד למסך את הנובלה של תומס מאן, "מוות בוונציה".
גוסטב פון אשנבאך, מלחין גרמני מזדקן, מבקר בוונציה והוא על סף התמוטטות פיסית ומנטלית. הוא נאכל על ידי הפחד שאיבד את היכולת להרגיש, ומוצא עצמו מוקף ביצורים בורגנים וגסי רוח. לפתע הוא מבחין בנער בלונדיני ויפה תואר בשם תדיאו, שנמצא בחופשה עם אמו ואחיותיו. גוסטב מפתח אובססיה כלפי הנער, שמעורר בו בלי משים רגשות שהוא חשב שאבדו לו לנצח, והולך שבי אחרי האידאל של יופי קלאסי שהוא מייצג. הוא לא יוצר אתו קשר ורק עוקב מרחוק אחרי הנער שמשוטט ברחובות העיר המרקיבה, מוכת המוות והמחלות.
ב"מוות בוונציה" חוזר ויסקונטי אל הפאר וההדר של ילדותו ונפרד מן העולם של אליטיזם וזכויות-יתר בו גדל. ההופעה המרגשת ומדויקת של בוגארד, הצילום היפהפה, ההקפדה חסרת הגבולות על כל פרט בשחזור המראה והאווירה של התקופה, חוברים כולם ליצירת עדות רבת-עוצמה של מקום וזמן. ויסקונטי מוסיף עוד נדבך בעזרת הסימפוניות של מאהלר (שרבים רואים בו את השראה לדמותו של אשנבאך) והצלילים הנוגים הופכים את הסרט לרקוויאם לחיים. התוצאה היא משל בארוקי רב יופי ועוצמה, קלאסיקה קולנועית אמיתית.
אנגלית ואיטלקית, תרגום לאנגלית
תסריט: לוקינו ויסקונטי, ניקולה בדלוקו, עפ"י הנובלה של תומס מאן
מוסיקה: גוסטב מאהלר, לודוויג ואן בטהובן, מודסטה מזורסקי
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|