|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: טארק מאסוד , קתרין מאסוד , סודהיר פלסין
מוזיקה: מושומי בהומיק |
| משתתפים: נוריל איסלם באבלו , ראסל פראזי , ג'ינטו שטופדהיי , רוקייה פרחי |
הופעה ראשונה: צרפת/בנגלדש 2002
משך הופעה: 98 דקות
|
|
|
|
הזדמנות נדירה להביט מקרוב אל חלק פחות מוכר של העולם והקולנוע העולמי. במזרח פקיסטן (היום בנגלדש) בסוף שנות ה-60 חי ילד ביישן בשם אנו. אביו, קאזו, הפנה את גבו לתרבות האירופאית-בריטית עליה צמח והפך למוסלמי אדוק. קאזו מסרב לטפל בבתו החולה בעזרת תרופות מערביות, וכועס מאוד על אחיה של אשתו, אינטלקטואל שמאלני וקל דעת, שמכיר לאנו את המנהגים העממיים והחושניים של ההינדו. קאזו שולח את אנו למדרשה, בית ספר מוסלמי מחמיר. הרחק מהבית ומהמטריה החמימה של תרבות ההינדו, מנסה אנו האומלל להסתגל לחיים הנזיריים הקשים. במדרשה נפער פער עמוק בין מתונים וקיצוניים, וגם בכפר הפער בין אביו ואמו של אנו הולך ומעמיק. הקונפליקטים מחריפים והמדינה כולה כורעת תחת עול המהומות הפוליטיות, שמובילות באופן בלתי נמנע למלחמת אזרחים.
טארק מאסוד נולד בבנגלדש ב-1957. יחד עם אשתו האמריקאית, קתרין, עשה כבר כמה סרטים דוקומנטריים. "כאשר חזרנו לבנגלדש לגור, חלמתי לעשות סרט ארוך על פי זכרונות ילדותי", מספר מאסוד, "הסרט הזה הוא חלום שהתגשם". מאסוד קבל מענק מהקרן הצרפתית לעדוד קולנוע מן הדרום ויצר סרט מקסים ועדין, שמצולם באור הטבעי הרך ומשתמש באופן יצירתי במוסיקה של האזור כדי לקדם את נושאיו. "ציפור של חימר" עשיר בהומור, בחוש ויזואלי מסוגנן ובכשרון אמיתי לנרטיב. מאסוד מעביר דרך המסך סימפטיה כנה לעצב של הילדים וגם לאומץ התמים שהם מפגינים בחייהם הקשים. את השילוב מסמלת ציפור החימר, ששואפת להמלט מן הגוף בו היא כלואה ולהמריא לשמים. הסרט זכה בפרס המבקרים במסגרת היוקרתית של ''שבועיים של בימאים'' בפסטיבל קאן 2002.
בנגלית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|