|
|
|
 |
קולנוע ישראלי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| יוצרים: מרב קטורזה , מיכל פרטיג , אלון אילת |
| משתתפים: שוריקה ברוורמן , מיליא שפכנר , חגית קמרון , שירה אורי , חן קמרון , עוזי ברושי |
הופעה ראשונה: ישראל 2003
משך הופעה: 85 דקות
|
|
|
|
שוריקה יודעת שמתישהו בקרוב חברה לחיים מיליא ימות. לא ממחלה קטלנית אלא מדעיכה איטית של מערכות הגוף והנפש. עם הידיעה הזאת היא מתעוררת כל בוקר והולכת לישון כל לילה. באמצע, היא עושה כל מיני פעילויות שיוכלו אולי להקל עליו, להקל עליה, את הימים שלשניהם אין יותר חשק לחיות.
שניהם ידעו ימים גדולים של עשייה ויצירה. שוריקה, מהצנחנים של הפלמ"ח (עם חנה סנש וחביבה רייך) וממקימות חיל הנשים בצה"ל. מיליא, מורה ומחנך, ממקימי מכללת תל-חי וארגון המכללות האזוריות. שניהם ממקימי קיבוץ שמיר. ועכשיו, בערוב ימיהם, מול חוסר האונים של הזקנה, יוצרת ההיסטוריה שעשו ניגוד בלתי נסבל המדגיש עבורם את ההשפלה של חיים בשוליים, בלי משמעות והשפעה.
הסרט מתאר בעדינות את תקופת חייהם האחרונה של בני הזוג, עד מותו של מיליא. זהו גם מסע אל תודעת החיים ותודעת המוות; אל ניסיונותיה של שוריקה למצוא משמעות לחיים מול השאיבה העצמית של מיליא לתוך חווית אבדן אמרי, בנו הבכור, ושאיפתו להתאחד עמו.
זהו גם מסע אל החלומות המנופצים של האמונה בסוציאליזם ותחושת השותפות הרעיונית על רקע גוויעתו של הקיבוץ.
מרב קטורזה למדה הנדסה כימית בטכניון וקולנוע באוניברסיטת תל אביב, ועבדה בהוראה, בימוי והפקה. מיכל פרטיג למדה צילום בויצו.
הופק בתמיכת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו - קרן ברוש, קהילת קיבוץ שמיר, קרן חבצלת, מועצה אזורית גליל עליון.
מוסיקה: שוברט, סאטי, מסקני, מנדלסון, עברי לידר
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (2 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 2. סרט נפלא באמת
 | |  | | ראיתי אותו בערוץ הראשון באפריל 2006, סרט מלא עוצמה אנושית שממחיש היטב מה הביס, לבסוף, את דור המייסדים האדיר של התנועה הקיבוצית. האוייב היחיד שלא השכילו להתמודד איתו: הזיקנה. הסרט מאפשר לנו, דור הנכדים שלהם, לקבל מהם את הירושה האמיתית היחידה: הזיכרון.
הוסף תגובה | |  | |  |
| 1.
|
|
|
|