|
|
|
 |
קולנוע ברזילאי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: אלוורינה סואזה סילבה , פאולו חאלם , נונאטו אסטרלה , אדוארדו אסקורל
בימוי: ז'וזה ג'ופילי
מוזיקה: דיוויד טיגל |
| משתתפים: דבורה פלאבלה , רוברטו בומטמפו |
הופעה ראשונה: ברזיל 2002
משך הופעה: 100 דקות
|
|
|
|
החלום האמריקאי של טונו לא שרד את המציאות הקרה. הוא מנקה שירותים בתחנת רכבת, גר במחסן בפינה חשוכה של ניו יורק, וחי בחשש מתמיד ששרותי ההגירה יתפסו אותו והוא יאלץ לחזור לברזיל בבושת פנים. כאשר הוא פוגש את פאקו, שמתחפשת לגבר ומספקת שרותי מין להומואים בשרותים ציבוריים, לוקח לו די הרבה זמן להאמין שהיא אשה. טונו הוא בחור ביישן, חסר בטחון וישר; פאקו נראית לו מסתורית, נועזת ואגרסיבית. מלבד העובדה ששניהם מהגרים לא חוקיים, אין להם בעצם דבר במשותף. הוא עייף מהחיים האלה ורוצה כבר לחזור הביתה, היא רוצה להיות כוכבת פופ ולמכור יותר תקליטים ממדונה. המכשולים שעומדים בדרכם הם אינסופיים, האופציות בעצם לא קיימות, הבדידות נוראה. טונו ופאקו חוברים יחד לחיים בלתי נסבלים, למרירות, לתסכולים, לאלימות ולאהבה בלתי צפויה.
ז''וזה ג''ופילי מגדיר את "שתי נשמות אבודות בלילה" כ"סרט על הבלתי אפשרי" ומסביר: "טונו ופאקו מתמודדים עם דברים רבים - היכולת להתקרב אחד לשני, לגעת בלבו של השני, לתקשר אתו. זה סיפור על שני מהגרים שחיים בשוליים של ניו יורק ונאבקים עד שאבדה כל תקווה. זה גם סיפור של אהבה - אהבה שנכשלת אבל ללא ספק אהבה גדולה". ג''ופילי מעבד אל המסך מחזה בן 40 שנה של פליניו מרקוס וכדי לשמור על העוצמה והרלוונטיות של הסיפור הופך את דמותו של פאקו לאשה ומעתיק את העלילה לניו יורק של ימינו. התוצאה היא סרט רגיש, אקספלוסיבי וקורע לב. הסרט זכה בפרסי המוסיקה והעריכה בפסטיבל גראמאדו 2002, ובפרסי הבימוי, התסריט והשחקנית בפסטיבל ברזיליה 2002.
פורטוגזית ואנגלית, תרגום לאנגלית
התסריט עפ"י המחזה של פליניו מרקוס.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|