|
|
|
 |
קולנוע יהודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: אנדרה דיו
בימוי: מישל דוויל |
| משתתפים: סימון אברקיאן , לובנה אזבל , דני פופאליד , זאבו ברייטמן |
הופעה ראשונה: צרפת 2002
משך הופעה: 94 דקות
|
|
|
|
פריס, 1946. כולם מנסים להשיב את החיים למסלולם ולהתעלם ככל האפשר ממה שקרה אך לפני שנה שנתיים.
אלבר ולאה אשתו, יהודים, שרדו את אימי המלחמה ומנסים עכשיו לאסוף את השברים. בעוד בנם עסוק ברגשי האשם שלו, מנסה אלבר להקים מחדש את עסק החייטות ושוכר עובדים חדשים למתפרה; כולם חוץ מאחת יהודים כמותו.
כמו הרבה נשים בגילה, מתחילה לאה להתייסר בשאלה האם אלבר הוא באמת הגבר המתאים בחייה. ניסיונות החיזור שלה אחרי שארל המלאנכולי נענים בשלילה; הלה עסוק בזכר אשתו שנספתה בשואה. "לא אני עזבתי את אשתי ולא היא אותי" הוא אומר לה. לאון וז''אקלין מתכננים עוד ועוד ילדים על מנת למלא את החלל ואילו השכירה הגוייה מנסה לשכנע את הבוס לשכור גם את אחותה, שהיתה פילגשו של קצין נאצי. "שערה כמעט צימח" היא מעדכנת אותו. סיום הסרט והפיקניק שבמרכזו מזכיר את ז''אן רנואר במיטבו...
שורשי הקריירה של מישל דוויל נעוצים עוד בסוף שנות ה-50''; ימי הגל החדש. אולי בגלל שפעל במקביל לחבורה המתוקשרת, אולי בגלל האקלקטיות המאפיינת את הפילמוגרפיה שלו, מדובר ביוצר לא מוערך דיו. היום אין ספק כי מדובר באחד מבכירי קולנועניה של צרפת – מקצוען מיומן בעל עין טובה ומגע אלגנטי הבוחר הפעם להפנות את המבט פנימה ולהגיש יצירה קאמרית שמתרחשת בעיקר בנפש גיבוריו. עם יכולת הבימוי שלו, בצירוף תסריט מתוזמן היטב וגלריית שחקנים המתפקדת ככלי אחד הופך ''עולם כמעט נסבל'' לאחד משיאי הפסטיבל היהודי דהשתא.
צרפתית, תרגום לאנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|