 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: אלברט פיני , יואן מקגרגור , בילי קרודופ |
הופעה ראשונה: ארה"ב 2003
משך הופעה: 120 דקות.
|
|
|
|
אחרי שהשתעשע עם "כוכב הקופים" וחזר עם דמעות, שב טים ברטון לטריטוריות מעט יותר אישיות ומוכרות. ברטון, אחד הבמאים בעלי מגע אישי (רוג''ר אברט קובע כי ברטון הרוויח בצדק את שם התואר "ברטונאי" לעיצוב הייחודי של סרטיו( מתנסה בבימויה של דרמה משפחתית. כמובן, שאצלו העניינים אינם ישירים וריאליסטים אלא חורגים לחלוטין מכל תפיסה אפשרית של דרמה שכזו.
העלילה מפגישה בין אב גוסס לבנו המתנכר, המבקש מאביו שיספר את האמת על כל האגדות שהאב המציא על חייו. שורה של חזרות לעבר מעידות כי אכן מדובר בעלילה פנטסטית לחלוטין שמתוך נקודת המוצא של היומיום פורצת אל מחוזות מדומיינים לגמרי. המאבק שבין מומצא לאמיתי, בין בן המבקש מאביו את "האמת" לבין אב המסרב להתמסר למציאות האפורה של חייו הם ליבו של הסרט. אלא שברטון אינו צובע את הפקעת הרגשית הזו בצבעים קודרים (כפי שטען למשל את "המספריים של אדוארד" או את סרטי "באטמן" שביים), אלא מעדיף להעניק ליצירה מימד קומי ואירוני מובהק.
אנגלית, תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|