 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: ז'ואאו מוריירה סאלס, פליפה לאסרדה, פלאביו פיניירו , טוקה סאברה
בימוי: ז'ואאו מוריירה סאלס |
הופעה ראשונה: ברזיל 2003
משך הופעה: 102 דקות
|
|
|
|
ז''ואאו מוריירה סאלס (אחיו של וולטר), מהדוקומנטריסטים הבולטים של ברזיל, מגיש דיוקן מלבב על אחד הבולטים והמבריקים שבין המוזיקאים הפעילים בעולם, ועם זאת גם "אחד הסודות השמורים ביותר של עולם נגינת הפסנתר". "נראה לי מאתגר במיוחד לעשות סרט על מישהו שלא רוצה לחשוף את עצמו, מבלי שאצטרך לפלוש לתוך הצורך שלו להסתגר" (סאלס).
נלסון פריירה נולד ב-1944 וכבר בגיל 3 התיישב אצל הפסנתר והפליא לנגן – רק מתוך שמיעה – את הרפרטואר של אחותו. המשפחה עקרה למענו לריו ובגיל 5 הופיע ברסיטל פומבי ראשון. כבר בגיל 15, אחרי קונצרט אגדי בוינה, נחשב לאחד הוירטואוזים הגדולים בעולם. העיתונות הבינלאומית הכתירה אותו כאחד הפסנתרנים הגדולים של זמננו והשוותה אותו עם אגדות קלידים מהסוג של סרגיי רחמנינוף, אלפרד קורטוט, יוזף הופמן, ארתור רובינשטיין או גלן גולד. פריירה ניגן עם התזמורות החשובות ביותר – הפילהרמוניות של ברלין, מינכן, רוטרדם ועוד והסימפוניות של לונדון, וינה, בוסטון וכיו"ב.
הוא הופיע תחת שרביטם של גדולי המנצחים – פייר בולז, לורין מאאזל, אנדרה פרווין, סייז''י אוזאווה, גנאדי רוז''דסטוונסקי, רודולף קמפה ואחרים. "ההוריקן של הכוח הפסנתרי", "פסנתרן של הפסנתרנים", "לפעמים נדמה כי יש איזה מוח קטן בקצה כ"א מאצבעותיו", " נגינה בפסנתר נדמית בידיו פשוטה כמעט כמו נשימה" – אלה מקצת מהסופרלטיבים שלהם זכה ולמרות זאת שמו נותר אלמוני יחסית בקרב קהלים בינלאומיים רחבים.
פורטוגזית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|