 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: אלינה טאודורסקו, סורין דראגוי , מדלינה דורדיה-פינקלשטיין , טאודורסקו, דראגוי , דראגוי
בימוי: אלינה טאודורסקו |
הופעה ראשונה: גרמניה/רומניה/קובה 2003
משך הופעה: 92 דקות
|
|
|
|
''פָּרָאִיזוֹ'' איננו סרט על הקלישאות האירופאיות על קובה – זה לא סרט עם מכוניות אמריקניות עצומות מימדים וגם לא על רומנטיקת ה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" בנוסח של וים ונדרס.
''פראיזו'' הוא סרט על חבורת צעירים מהכפר גואנטנמו שבמזרח קובה – מקום שאין בו כלום חוץ מגשם עוני וסקס – המסתופפת סביב יאסל גונזלס ריברה ושיחד עימו ייסדה את ה"מָדֶרָה לִימְפּיָה" (ובעברית: רק עץ).
בקבוקי פלסטיק וכמה חתיכות עצים סחופות – זה כל מה שהם צריכים כדי לבנות את כלי הנגינה. והמוסיקה שלהם? – חמה, זריזה, רבת עוצמה, אגרסיבית, רוטטת, נפיצה – הקצב של קובה הצעירה. הבסיס הקצבי מעורב בראפ ובהיפ הופ; הכל מותך יחדיו עם צלילי הכלים המקוריים והצורך המקומי לא רק להקשיב אלא גם להרגיש ואם אפשר: לרקוד.
אלינה טאודורסקו משלבת שחור-לבן עם הצבעים החזקים של האי הקריבי, את השיממון והתסכול היא כורכת יחדיו עם התסיסה וההתלהבות של ההוויה הקובנית. אל מול המצלמה חושפים חברי הלהקה את תחושותיהם בכל הנוגע לאהבה, נאמנות, סקס, כסף והצלחה. "הקדימות שלי בחיים היא פשוט לחיות. המחסור שלי כולל הכל וכשאני חי אני יכול להשלות את עצמי, לחלום שהשגתי את כל צרכי. כשאני חי, עשיתי את זה!" (יאסל גונזלס ריברה).
התוצאה: יצירה פיוטית הנעה בנתיבים מקוריים וייחודיים שלא בהכרח תואמים את העשייה התיעודית המסורתית. סרט דוקומנטרי, אנו לומדים שוב, הוא יצירת אמנות לפני שהוא כל דבר אחר.
פסטיבלים: סאו פאולו, אמסטרדם, שיקגו, גטבורג
ספרדית, תרגום לאנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|