|
|
|
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוצרים: ניר טויב , דווה מלמן , מייקל טראוב , עידן שמש , קובי אייזנמן בימוי: ניר טויב |
הופעה ראשונה: ישראל 2004
משך הופעה: 90 דקות
|
|
|
|
אפוס תיעודי רחב יריעה המעמת את גיבוריו של קרב החווה הסינית ממלחמת יום כיפור עם המיתוס שנוצר, עד כמה ממשיך האתוס להשפיע שלושים שנה מאוחר יותר על החברה הישראלית בכלל והמעורבים בקרבות ההם בפרט. מי יצא משם עם משא האשמה ומי זכה בתהילה.
עברית, תרגום לאנגלית.
ביקורות מתוך כתבתה של בתיה גור על הסרט:"... 'החווה הסינית- רשומון 'הוא אחד הסרטים הקשים ביותר לצפייה לישראלים בוגרים ואחד המשמעותיים והחשובים שבהם. מה שנגלה בו הוא בעת ובעונה אחת היוהרה הישראלית על כל פגעיה, ההיבריס, וגם הפגיעות הגברית בכלל והישראלית במיוחד - המאצ'ואיזם ומחירו. נגלים בו בזה אחר זה גם כל נציגי האתוס הישראלי: זה שדחק בבחורים צעירים להפקיר את חייהם, אף שראו במו עיניהם איך הם נהפכים לבשר תותחים, וזה שהורה להם לא להפקיר פצועים, זה שבעטיו הם האמינו בעיוורון במפקדיהם וזה שבשלו הם שתקו 30 שנה. הצער והכאב, הכעס והאימה שעולים מפי הדוברים בסרט עזים מנשוא. הם מחלחלים בהדרגה אל מי שמאזין לדבריהם של המפקדים והלוחמים 30 שנה אחרי ההתרחשויות ואל מי שמביט בעיניהם..." (הארץ, גיליון יום שישי, 23 באפריל 2004).
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
תגובת גולשים (5 תגובות) | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 5. הסרט החווה הסינית רשומון הוא בעצמו רשומון
| | | | איני מתיימר להבין את קרב החווה הסינית או לשפוט את האנשים הקשורים לקרב הזה (לדעתי אחרי יותר מ-30 שנה זה משימה כמעט בלתי אפשרית). אך ברור מעל לכל ספק שהסרט מנסה בצורה שרירותית ומאולצת ליצור תמונה מעורפלת וברדקיסטית של הקרב ע"י העריכה שלו והמבנה שלו שהם בעצמם ברדקיסטים ורק יוצרים עוד יותר אי סדר. מהסרט הזה אי אפשר להבין כלום, כולל את הדברים שכן ניתן להסיק בוודאות. בכך צודק גיורא איילנד במאה אחוז.
הסרט הוא מאד מגמתי ולא מאוזן. מדוע איציק מורדכי מצולם בתאורה כ"כ לא מחמיאה אשר משווה לו מראה כמעט דימוני וכך גרלו נחרץ עוד בטרם שומעים מה יש לו לומר.
סרטו של אקירה קורסווה, רשומון, שממנו לקוח שמו של סרט זה אף הוא מתאר סיטואצייה בה לכל אדם יש את גרסתו שלו לאירוע מסויים ואת הקושי להבין מה באמת קרה. אך בניגוד לסרט החובבני על החווה הסינית, ברשומון של קורסווה כל גרסה ניתנת בנפרד כאילו היא סרט שלם וככה לפחות ניתן להשוות בין הגרסאות ולהבין את הטענות של כל דובר בבירור.
ודבר אחרון: מר מילשטיין היקר, אם היית קצת פחות חפיפניק ובודק את הדברים לעומק, היית מגלה שגיורא אילנד לא שתק בקשר לקרב החווה הסינית ולמרבה האירוניה הוא רואיין ע"י יוצרי הסרט.
כנראה שדעותיו וסיפורו לא תאמו בדיוק את מה שרצה יוצר הסרט לטעון והראיון איתו נחתך בעריכה (כמו עדויות נוספות של אנשים שהעובדות שהם הציגו, היו עלולים לבלבל ליוצר את התיזה וזה כמובן בלתי מתקבל על הדעת).
יוצר הסרט החליט משום מה שעדותו של מי שהיה קצין המבצעים של גדוד 890 ואף נשאר בקשר עם הפצועים לאחר ההתפנות לא מספיק חשובה.
הוסף תגובה | | | | |
יהונתן- בעל תואר בקולנוע ומפקד מחלקת סיור במילואים , (09/06/2006) |
| 4. מחדל על מחדל
| | | | את הסרט עוד לא ראיתי אך קראתי את המסמך המהמם "יום כיפור זמן אמת" של רונן ברגמן וגיל מלצר ואני עדין לא מאמין איך קרה בחווה הסינית מה שקרה.
כוחות הצנחנים ניכנסו למתחם לאחר שיום קודם כוחות אחרים בפיקודו של שונרי גילו שיש שם יותר "מצידי טנקים".
מי זהו שהיה אמור להביא אינפורמציה זו למבצעים אוגדה 162 או לפיקוד ? מי תיחקר ארוע זה לפני שליחת הכוחות של איציק מורדכי ? אין תשובה לזה כי לא היה כנראה דבר שכזה.
כל זה מעיד על הפקרות וחוסר אחריות שקימת בנו עד היום.
למה שקצינים בכירים יקשיבו לקמב"ץ (גיל דוד) .... מי הוא בכלל ?
איך בונים לחימה על סמך תצ"ות ישנות (מספר ימים קודם לכן) , זוהי הרי הפקרות והגברת חוסר הודאות.
תמיד יש חוסר ודאות , אבל ללכת ככה ולהיתעלם במודע ולתרץ זאת כלחץ מן הפיקוד ומהצליחה ? מה אנחנו צבא של מדינת עולם שלישית שאינה עושה חשבון למיספר הרוגיה ?
קרב החווה הסינית הוא לא קרב . זוהי תבוסה בכל קנה מידה
ומחדל מודיעני ומבצעי חמור.
איך אנשים רוממו את מעמדם ואת שמם, אלוהים יודע.
הוסף תגובה | | | | |
| 3. תגובות לאורי וגיורא
| | | |
אורי אם יש לך מידע או השגות על תיפקודו של גיורא אל תזרוק את זה בכללי כי אז אינך מפגין אמינות
המידע של גיל דוד לא היה אמור לשנות כהוא זה את המטרה המשימה ואת דרך הביצוע אלא רק לחייב לזהירות יתר
הרי אם לא היו שם מצרים מן הסתם לא היה בשביל מה לשלוח לשם את הגדוד.
האמירה של גיל היתה בכללי והוא לא יכול היה מבחינה אוביקטיבית לצייר או להביא תצ"א עם מיקום המצרים כל מה שהוא הודיע ( ואני לא נכנס לוויכוח היה או לא היה) רק חיזק את הידע שהציר חסום ע"י מצרים ויש דחיפות לשנות
השאלה היחידה היכולה להשאל היא האם המידע היה אמור לגרום לשינוי שיטת הביצוע שגם כך היתה בעיתית וחסרת תירגול (גדוד פרוס לסריקה.
אך במגבלות הזמן ( לא לשכוח יש כאן מלחמה וצריכים להעביר כוחות אל מעבר לתעלה ) והלחץ מכיוון הפיקוד ( בר לב ) כל שנותר היה הוא למהר ולצאת למשימה.
הרבה ארועים מסביב ראויים למחקר אך יש דברים גם פשוטים שלא צריך לסבכם יתר על המידה.
בנצי
הוסף תגובה | | | | |
בנצי עציון קצין שהשתתף בקרב של גדוד 890 , (24/09/2004) |
| 2. גיורא איילנד אינו מבין את אירועי קרב החווה הסינית
| | | | למען הגילוי הנאות יש להזכיר שראש המועצה לביטחון לאומי, אלוף גיורא איילנד היה קצין בגדוד 890 בקרב החווה הסינית ועל תפקודו שלו יש כמה סימני שאלה.
איילנד טוען שהסרט מתעלם מגורם אי הודאות במלחמה. לעומת זאת איילנד משתמש בגורם אי הודאות כדי להמעט בחשיבות המחדל שבהתעלמות ממידע שהביא קצין האג"מ גיל דוד על הכוח המצרי הגדול שהיה בחווה הסינית. נסיונו של איילנד לפתור את ההתעלמות הזאת בטענה שהיו אז עוד הרבה אמירות היא מוזרה ומעמידה בספק את הבנתו על ההתרחשויות. אמירתו של גיל דוד לא היתה אחת מעשרות, אלא נידונה ונדחתה בקבוצת הפקודות שהתקימה במפקדת אוגדה 162 לפני שיצאו הצנחנים לחווה הסינית אני מקווה שבנושאים רגישים שבהם האלוף גיורא איילנד מופקד היום אין הוא מתיחס בקלות ראש כזאת למידע קריטי שמובא לידיעתו.
גם אחרי 31 שנים גיורא איילנד אינו יודע ואינו מבין את משימת גדוד 890 בקרב החווה הסינית. המשימה לא היתה "לנצח את האויב ששלט על ציר עכביש" כדבריו , אלא לפתוח את ציר "טרטור" להובלת גשר הגלילים. המשימה שמזכיר איילנד "הוטלה" על הצנחנים אחרי הקרב כדי לתרץ את משלוח איילנד וחבריו לחווה הסינית ואת מספר הנפגעים הגדול. חוסר ידיעה והבנה זאת משמיטים את הקרקע משאר טיעוניו על ההבחנה בין מטרה למשימה.
איילנד משבח את תפקודו של יצחק מרדכי כמג"ד וטוען שאי אפשר לבוא אליו בטענות על תפקודו זה. דומה שאיילנד אינו מכיר את פרטי הקרב. אם היה מכיר את הפרטים של הקרב, שהוא לקח בו חלק, היה מבין שעל תפקודו של מרדכי אפשר לערער מאוד. ואגב, אחד מתפקידיו של מג"ד בקרב הוא לדאוג לפנות נפגעים. יצחק מרדכי הפקיר את פצועים לדמם בשדה הקרב אחרי שהוא עצמו התפנה משם. מן הפצועים ניצל רק ששון גור אריה על ידי צנחנים ושריונאים במילואים בפיקודו של יקי חיימוביץ-חץ בניגוד לדעתו של מרדכי. גור אריה לא תוחקר על ידי שום גורם צה"לי כדי שהפקרתו והפקרת חבריו לא תפריע לקריירה של מרדכי, של הסמח"ט אמנון ליפקין שחק וגם של גיורא איילנד שהיה לו קשר לפצועים שנותרו בשדה הקרב וכדאי שיתן פעם עדות מלאה על כך.
אם אלוף בצה"ל חושב שכך צריך לתפקד מג"ד, אנחנו נמצאיםבבעיה קשה.
הוסף תגובה | | | | |
אורי מילשטיין , (24/09/2004) |
| 1. ליקוי מקצועי בבניית הסרט.
| | | | הסרט לוקה בארבע נקודות:
א. אין הקשר(קונטקסט). אי אפשר להבין מהסרט באילו
נסיבות היה האירוע,מה היתה התמונה הרחבה יותר של
החזית באותו יום,מה היתה האחריות של אוגדת ברן
(ומה היתה אחריות אוגדת שרון). כל אלו הן עובדות
יחסית "אובייקטיביות". ההתעלמות מההקשר יוצרת
מוצר שטחי. גם ההיסטוריון שמשתתף בתכנית,אורי
מילשטיין לא תורם דבר לעניין זה.
ב. הסרט מתעלם מהמאפיין מספר אחד של מלחמה(כל
מלחמה) והוא גורם אי-הוודאות. הטענה שגיל דוד,קצין
האג"ם של חטיבה 35 אמר או לא אמר משהו אינה דבר
כה יחודי וכה דרמטי. בנוסף למה שאמר או לא אמר נאמרו
בוודאי עוד עשרות אמירות אחרות,חלקן שמועות שהתערבבו
בקטעי מידע ,מבוססים ומבוססים פחות. נכון ,תפקיד המפקד
הוא (בין היתר) להצליח ליצור תמונת מצב מלאה ואמינה,דבר
שכנאה לא בדיוק נעשה באירוע זה,אבל לחשוב שלמישהו
היתה ידיעת המיליון דולר ולו רק היו מקשיבים לו ,הכל היה אחרת-זו אי הבנת העניין.
ג. מה היתה תרומת הקרב למערכה?
אי אפשר להשיב על כך אם לא מכירים שלושה מושגים:
"המטרה"-מה רוצים להשיג.
"המשימה"-מה צריך לעשות (בכדי להשיג את המטרה)
"השיטה"-איך צריך לבצע (את המשימה)
באופן די יוצא דופן ניתן לומר כי גם אם גדוד 890 לא ביצע
את המשימה (לנצח את האויב ששלט על ציר "עכביש"),
הרי המטרה שהיתה פתיחת הציר-הושגה! והרי ידוע שהשגת
המטרה היא הדבר החשוב ביותר(אם מוגדרת מטרה נכונה)
באירוע זה אין ספק שהוגדרה מטרה נכונה ואין ספק שהיא
הושגה. כל זה לא צריך שיפחית מהביקורת העיניינית
שצריכה להיות לאופן בו הוגדרה המשימה,לבחירת השיטה ולאופן הביצוע,וגם לדרך בה נוצר המיתוס.
. אבל ה"סלט" שהסרט עושה ,וחוסר ההבחנה בין
הגדרת מטרה נכונה והשגתה מחד,לבין תקלות ושגיאות
בבחירת המשימה והשיטה מאידך-הן חטא מיקצועי.
ד. ככל שמדובר במג"ד,איציק מרדכי,צריך להבחין בין ארבעה
דברים:
התיפקוד שלו כמגד"
היכולת שלו לאושש את הגדוד מיד אח"כ.
התפנותו מאזור ה"חווה הסינית" טרם פינוי כל האנשים.
בניית הקריירה שלו על מיתוס הקרב.
אפשר לבוא אליו בטענות על שני הדברים האחרונים,
אי אפשר שלא להעריך אותו על השניים הראשונים. ושוב,
הרט "מערבב" את הכל.
הוסף תגובה | | | | |
גיורא אילנד , (28/08/2004) |
|
|
|
|