 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: תיירי לנובל , ז'אק בוקן
בימוי: סימון ביטון |
הופעה ראשונה: צרפת/ישראל 2004
משך הופעה: 100 דקות
|
|
|
|
העימות הישראלי-פלסטיני פנים רבות לו. בחודשים האחרונים מתנקז חלק מהזעם כלפי מה שנתפס בעיני הצד היהודי כהיפרדות מהטרור וממבצעיו ובעיני הפלסטינים נתפס כחומת איבה שרק תנציח את הסיכסוך. בעיני אחד ממרואייניה העבריים של סימון ביטון, זה נראה כמו טרשת החוסמת את הקצת שעוד נותר מן האוסמוזה בין הצדדים.
ביטון, שהציגה בפסטיבל ירושלים 2001 את ''בן בארקה: משוואה מרוקנית'' ואח"כ בסינמטקים את ''האזרח בשארה'', מגדירה עצמה כערביה יהודיה. בסרטה החדש היא עוברת בין תושבי קו התפר; בין פלסטינים שהחומה מפרידה אותם מאדמתם ומטעיהם לבין ישראלים שהחומה הפרידה אותם משכניהם. היא גם משוחחת עם עמוס ירון (תַחוּם בין שני דגלי הלאום) ומגיעה אפילו למפעלי הבטון בדרום שבהם מייצרים את לוחות ההפרדה ומגדלי השמירה.
מרבית המרואיינים מדברים בהומור על המצב ובניגוד למה שהורגלנו לשמוע, מסרבים לאבד תקווה.
"לא עשיתי את הסרט כדי לשכנע או לספק טיעונים. יצרתי אותו כדי לשתף את הצופה עם תחושותי, עם המתחולל בליבי... החומה שצילמתי היא חלק ממני כמו שהיא חלק מהאופקים הנפשיים והגשמיים של הדמויות בסרט. במובן מסויים, החומה היא עדות לכישלון. ''חומה'' הוא סרט פוליטי בגלל שהכל פוליטי אבל הוא לא מדבר על פוליטיקה. הוא מספר עלי, עלינו. עשיתי את הסרט כדי לדון גם במה שקורה במקומות אחרים על פני כדור הארץ בין עשירים ועניים, בין חזקים וחלשים, בין ''דמוקרטים'' ו''אחרים'', בין מי שיש להם הכל ומי שאין להם כלום" (ביטון).
פסטיבלים: קאן
עברית וערבית, תרגום לאנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|