 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע אמריקאי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: סול זאנץ , אנתוני מינגלה , ג'ון סיל , גבריאל יארד
בימוי: אנתוני מינגלה |
| משתתפים: קריסטין סקוט-תומס , וילם דפו , ז'ולייט בינוש , רייף פיינס |
הופעה ראשונה: ארה"ב 1996
משך הופעה: 160 דקות
|
|
|
|
מנזר טוסקני, סוף מלה"ע השניה. אחות קנדית מתנדבת לטפל בפצוע כוויות אשר זהותו אינה ידועה. מבטאו האריסטוקרטי העניק לו את הכינוי "הפצוע האנגלי" אך מלבד ספר בודד בו מקופלות מזכרות משנות המלחמה, אין ולו פריט אחד שישפוך אור על זהותו. פלאשבקים אל ערב המלחמה מגלים לנו כי מדובר ברוזן הונגרי, חלק ממשלחת גאוגרפית באפריקה. אט אט מתפתח רומן סוער בינו לבין אשת עמיתו. ככל שהעבר מתגלה, כך מתברר הקשר שלו להווה ולאורחים המופיעים במנזר...
במסורת המפוארת של האפוסים הקולנועיים הגדולים, תוך מודעות עמוקה למימד הרומנטי הפועל בהם, מביים אנתוני מינגלה את גורף האוסקרים הגדול של .1996 ´הפצוע האנגלי´ הוא יצירה אינטליגנטית, ספוגה ברגשות, המתבוננת מחדש ובאופן חתרני ביכולת הקולנוע לעורר הזדהות ולכונן זיכרון. היכולת להשתמש בכלים של הקולנוע האפי - סיפור אהבה גדול מהחיים המתרחש בעיצומם של אירועים דרמטיים ומעמיד את גיבוריו בפני החלטות גורליות, האריזה הסוחפת והחושנית בה נעטף סיפור זה - הם אלו שהפכו את סירטו של מינגלה ליצירה כה אהודה.
אלא שהעוצמה טמונה ביכולת שלו להשתמש במימד הראוותני כדי להרהר במהות הרומנטית והמניפולטיבית של המדיום. מעלות אלו נזקפות, בראש ובראשונה, לעבודת הבימוי המרשימה. זו לא רק המיומנות בהובלת כיווני העלילה השונים או השליטה ברגשות הצופים אלא בעיקר היכולת לנסח את המהות הרגשית והאידיאולוגית של הסרט באמצעות תחביר בהיר וצלול.
אנגלית, תרגום לעברית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|