|
|
|
 |
קולנוע קוריאני |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: ליי אול , אוק ג'י-מין , סאו מין-ג'ונג |
הופעה ראשונה: דרום קוריאה 2004
משך הופעה: 96 דקות.
|
|
|
|
יאו-ג''ין עדיין לא בת עשרים והיא חיה עם אביה האלמן. החברה הכי טובה שלה ג''ה-יאנג היא זונה. יאו-ג''ין היא המנהלת של ג''ה-יאנג, היא שמה עין על הלקוחות ומטפלת בכספים. יום אחד, ג''ה-יאנג מתאהבת באחד הקליינטים שלה ומחליטה לארגן ארוחת ערב לשלושתם. יאו-ג''ין כועסת. היא חושבת שאינטימיות כזו אינה במקומה, וג''ה יאנג מבטלת את הארוחה. זמן קצר אחר-כך יאו-ג''ין עושה טעות נוראה. כמו תמיד, היא עומדת על המשמר כשג''ה-יאנג נכנסת למלון עם בחור צעיר, אבל הפעם היא לא שמה לב שהמשטרה סורקת את המקום בחיפוש אחר זונות קטינות. ג''ה-יאנג מנסה לברוח, קופצת מהחלון ונפצעת אנושות. בבית החולים, כשהיא גוססת, היא מבקשת מיאו-ג''ין להביא את הבחור שהיא הזמינה לארוחת ערב. יאו-ג''ין מהססת בתחילה, ואחר כך מסכימה. אבל הבחור מסרב לראות את ג''ה-יאנג אלא אם יאו-ג''ין תשכב אתו קודם. הקולנוע הדרום קוריאני בתנופה, וקים קי-דוק, בוודאי אחד האחראים לגל הנוכחי ("אביב, קיץ, סתיו, חורף...אביב" מוקרן בימים אלו על מסכי ארצנו), פועל מאז תחילת העשור הנוכחי בקצב של שני סרטים בשנה. סרטו הנוכחי ממשיך את את הקו הדחוס שמאפיין את הפילמוגרפיה שלו, אבל עדיין מהווה מפנה מסוים ביחס לאלימות שאפיינה את כותריו המוקדמים. מבלי לשפוט את גיבוריו, הוא עוסק באהבה: אהבת נפש בין חברות ואהבת אב לבתו ומוביל את המתח הזה לשיאו ככל שהסרט מתקדם לסיומו.
קוריאנית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|