|
|
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | | | | 1 | 2 | | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | 31 | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קונצרטים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ליברית: לודויק הלוי מנצח: דוד זבה בימוי: שירית לי וייס עיצוב: מאיה מידר מורן עיצוב תאורה: עדי שימרוני ע. במאי: בד אנין אמינוף |
סולנים (שירה): יעל לויטה , לירן קופל , גבריאל לובנהיים , אושרי רגב - טנור שחקניות: גילי בית הלחמי, עודד דדי צדוק נגנים: רפאל פריימן - כלי הקשה, מיאכל אנוחין - קונטרבס, |
|
|
|
|
בכורה ישראלית לאופרטה מאת המלחין ז'ק אופנבך בעברית, צרפתית וג'יבריש בא – טא – קלאן, אופרטה במערכה אחת, סיפורם של ארבעה צרפתים המוצאים עצמם, בניגוד לרצונם, באי קטן שבו החוקים והשפה זרים להם. העלילה נעה בין ועידות שלום, הפיכות פוליטיות וסיפור אהבה שהינו המנון לחיי הלילה הפריזאים המנותקים מהמציאות. ארבעה זמרים ושני שחקנים מנסים לפענח את חוקי האי, ובעיקר מנסים לברוח. האופרטה תוקפת בציניות ובהומור פוליטיקה, שלטון ובאותה נשימה מגחכת על ז'אנר האופרה האיטלקית, הצרפתית ועל זמרים בכלל... ההומור והטירוף של אופנבך נחגגים בשירה וירטואוזית, משחק וריקוד. בכורה עולמית: תיאטרון הבופה הפרזיאי, פריז, 29 בדצמבר 1855.
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|