|
|
|
 |
מופעים |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
עריכה: דני הורוביץ
ניהול מוזיקלי: עימאד ויאיר דלאל |
|
|
|
|
לרגל יום הולדתו ה-75
לנוכח האלימות הגואה בחודשים האחרונים ברחבי הארץ משוררים, מוסיקאים, שחקנים, אנשי אקדמיה יהודים וערבים חוברים יחדיו לערב מחווה לגדול המשוררים הפלשתינים ממש ביום הולדתו ה-75. זוהי מחווה של הכרה והוקרה ושל הושטת יד לשלום על בסיס של יצירה משותפת והערכה לשירה גדולה שנכתבה בחלקה בגבולות הארץ הזאת ושחלקים ממנה עוסקים בהיסטוריה הפצועה של הסכסוך. האירוע שמתכבד בהשתתפותם של אנשי תרבות ערבים ויהודים ובהם מוזיקאים מעולים, שחקנים נהדרים ומשוררים זוכי פרס ישראל, נועד לחגוג את יצירת דרוויש על כל רבדיה ובכך להביע אמון שיש בסיס לדו קיום בין שני העמים החיים באותה כברת ארץ.
במחווה שהיא במתכונת ערב שירה ומוסיקה ישתתפו:
יוסף אבו ורדה; מוחמד בכרי; תמר בן-עמי (אהובתו של דרוויש בצעירותם); חיים גורי; נחמיה דגן (קצין חינוך ראשי לשעבר); יאיר דלאל; עימאד דלאל; מאיר ויזלטיר; רפי וייכרט; איציק וינגרטן; מאור זגורי; מיכאל כפיר; עמיר לב; חני ליבנה; אוהד נהרין; רוני סומק; קלימאנס עוואד; לאנא פאהום; שרה פון שוורצה; חיים שנהר; ראובן שניר (מתרגם הספר "מחמוד דרוויש-חמישים שנות שירה") ואחרים.
מחמוד דרוויש (2008-1941) נחשב לאחד מגדולי המשוררים בתרבות הערבית בכל הזמנים, כמו גם למשורר הנבחר של העם הפלסטיני. נאמר על שירתו של דרוויש ש "היה קפדן בכתיבה שלו על אף שהיה יכול ללוש את השפה כאוות נפשו והיא, השפה, סגדה לו".
דרוויש זכה לפרסים בינלאומיים רבים, ביניהם: פרס משרד התרבות הצרפתית לתרומה יוצאת דופן לעולם התרבות, פרס לנאן, פרס הנסיך קלאוס ההולנדי ופרסים רבים אחרים. שמונה ספרי שירה משלו תורגמו לעברית, ביניהם: "למה עזבת את הסוס לבדו", "מצב מצור" ואחרים. בשנת 2015 ראה אור בהוצאת "קשב לשירה" המבחר המקיף ביותר של שירתו - "חמישים שנות שירה", בתרגומו של פרופ' ראובן שניר.
אהבה היא כמו בית קפה קטן
אַהֲבָה הִיא כְּמוֹ בֵּית קָפֶה קָטָן בִּרְחוֹב שֶׁל זָרִים
שֶׁפּוֹתֵחַ דַּלְתוֹתָיו לַכֹּל.
כְּמוֹ בֵּית קָפֶה שֶׁמִּתְרַחֵב וּמִצְטַמְצֵם בְּהֶתְאֵם לְמֶזֶג הָאֲוִיר:
גֶּשֶׁם, אוֹרְחָיו מִתְרַבִּים.
מֶזֶג אֲוִיר יַצִּיב, מִשְׁתַּעַמְמִים וּמִתְמַעֲטִים.
אֲנִי כָּאן, הוֹ זָרָה שֶׁלִּי, יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה
(מַהוּ צֶבַע עֵינַיִך? מַהוּ שְׁמֵך? וְאֵיךְ
אֶקְרָא לָךְ כְּשֶׁתַּעַבְרִי לְיָדִי בְּעוֹדִי
מַמְתִּין לָךְ?)
אַהֲבָה הִיא כְּמוֹ בֵּית קָפֶה קָטָן, אֲנִי מַזְמִין שְׁתֵּי כּוֹסוֹת
יַיִן, שׁוֹתֶה לְחַיַּי וּלְחַיַּיִךְ, נוֹשֵׂא
שְׁנֵי כּוֹבָעִים וּמִטְרִיָּה, כָּעֵת גָּשׁוּם
יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל יוֹם אַחֵר, אֵינֵךְ נִכְנֶסֶת.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי: אוּלַי מִי שֶׁחִכִּיתִי לָהּ
בְּעֶצֶם חִכְּתָה לִי אוֹ חִכְּתָה לְגֶבֶר
אַחֵר, חִכְּתָה לָנוּ וְלֹא הִכִּירָה אוֹתוֹ אוֹ אוֹתִי
וְאָמְרָה: אֲנִי כָּאן מַמְתִּינָה לְךָ
(מַהוּ צֶבַע עֵינֶיךָ? אֵיזֶה יַיִן אַתָּה אוֹהֵב?
וּמַהוּ שִׁמְךָ? וְאֵיךְ אֶקְרָא לְךָ כַּאֲשֶׁר
תַּעֲבֹר לְיָדִי)
אַהֲבָה הִיא כְּמוֹ בֵּית קָפֶה קָטָן...
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|