אמיר אוריין הגשים את כל מה שיוצר חולם עליו. הוא היה שחקן מבטיח ב״הבימה״, כוכב קולנוע וטלויזיה ומבקר שקרע לגזרים את עולם התיאטרון השמרני של שנות השמונים. אבל את התיאטרון הבועט שהוא רצה ליצור אף מוסד לא היה מוכן לקבל.

ב-1985 פתח אוריין את "תיאטרון החדר" בעליית-הגג שבביתו והעלה את אחת ההצגות הפרובוקטיביות שנעשו בישראל: ״ארוחת הערב״, שבמהלכה נשחטה כהלכה תרנגולת והוגשה לקהל. על אף לחצי הצנזורה והקהל הזועם, הוא המשיך להעלות הצגות קוראות-תיגר הנוגעות בעצבים החשופים של החברה, וללמד עשרות תלמידים לפי שיטת המשחק שיצר.

ביום בו מגיעים תלמידי המשחק לצפות בעיבוד הנוקב ל”נו-אקזיט" פורצת המלחמה בעזה. הכעס והתסכול של התלמידים מסתירים רגשות מורכבים אף יותר, רגשות שאוריין ינסה לנתב למקומם הטבעי - הבמה.