 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: ג`יימס נורטון, דנירל לאמונט, איילין אוהיגינס |
הופעה ראשונה: 2020
ארץ מקור: בריטניה
משך הופעה: שעה ו-36 דקות
|
|
|
|
ג'ון בן ה-35 הוא הורה יחיד שמנקה חלונות במהלך היום ומקדיש את כל זמנו החופשי לבנו מייקל בן ה-4, אחרי שאמו הביולוגית של מייקל עזבה מיד אחרי הלידה. חייהם פשוטים ושלווים יחסית, והימים שלהם מלאים ב"טקסים" קטנים וקבועים שכל הורה לילד מכיר – ארוחות ערב, ריבים מטופשים על שעת השינה ואיזו פיג'מה ללבוש, הירדמות על הספה מול הטלוויזיה. אבל לג'ון יש רק כמה חודשים לחיות…
מכיוון שאין להם משפחה אחרת, ג'ון יבלה את הזמן שנשאר לו בנסיון למצוא למייקל את המשפחה המאמצת המושלמת, ויילחם על מנת לשמר ככל האפשר את המציאות הפשוטה והשמחה של הבן שלו, כל מה שיש שיש לו בעולם…
"הבן שלי" היא דרמה אשר מצליחה לספק זווית חדשה ואופטימית על החיים ועל מה שבאמת חשוב בהם…
https://www.youtube.com/watch?v=2TDU57ue5o0
ביקורות
זהו סרטו השלישי של הבמאי האיטלקי אוברטו פאזוליני (שגם הפיק את "ללכת עד הסוף") והוא מבוסס על סיפור אמיתי, שבסרט מתרחש בעיר פסטורלית בצפון אירלנד. בסרט אנחנו עוקבים אחר חייהם של ג'ון, מנקה חלונות מסור שיש לו לא מעט לקוחות, שבסוף כל יום עבודה חוזר הביתה רק כדי להעביר זמן איכות עם בנו הקטן מייקל. החיים שלהם שלווים ואידיליים בסך הכל, עם חיכוכים קטנים שיש לפעמים בין הורה וילדו. מייקל מקשה על אביו בשאלה מדוע אין לו אם. ואז מתחיל האב בביקורי בית אצל משפחות שאחת מהן, שתיבחר על ידו, עשויה לאמץ את מייקל כשג'ון ירגיש שיומו האחרון קרב. בד בבד עם מפגשי האב ובנו עם משפחות שונות, יחד עם העובדת הסוציאלית שונה, שמבינה את לבטיו של ג'ון ומתחשבת בו, אף שהבוסית שלה לוחצת לסיים את העניינים במהירות, לג'ון יש משימה עוד יותר חשובה. עליו להכין את מייקל הקטן לעובדה שבזמן הקרוב הוא ייאלץ להיפרד ממנו לנצח. הבמאי פאזוליני (אין לו זיקה משפחתית לבמאי העבר הנודע פייר פאולו פאזוליני) יצר עבודת קולנוע רגישה, מדויקת ולא מזייפת ולו לשנייה אחת. באינטליגנציה רבה ובדרך מאוד מרגשת, שאינה גולשת לקיטש סכריני ולדמעות, הוא מעביר את הנראטיב הרגיש בתבונה ועוקף בהצלחה את כל המומנטים שהיו עלולים לעמוד לו למכשול. גם האמצעים האמנותיים שלו בסרט המלנכולי הזה – משהו שלחלוטין לא אמור להרתיע - נהדרים. צילום צבעוני אקספרסיבי נהדר ומלא חיים ועריכה אפקטיבית עושים את העבודה בצורה מושלמת. ממש לא בושה להתרגש בסרט כל כך אמיתי ונוגע ללב.
(נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|