|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
קולה של זמרת האופרה נלי מהדהד באמצע מחנה הריכוז רוונסבריק. נלי ונדין נפגשו לראשונה בחג המולד בשנת 1944 בגיהנום של מחנה הריכוז, ושם החלו במערכת יחסים שתשנה את עולמן. נלי מוסט-ווס הייתה זמרת אופרה בפריז, שנהגה לפקוד את הסלון הספרותי של נטלי קליפורד בארני בשנות ה-30. נדין הוואנג הייתה בתו המרדנית של שגריר סין בספרד. סילבי, נכדתה של נלי, מגלה בתוך קופסה נעולה של סבתא רישומי יומן, צילומי סופר 8 והקלטות אודיו. בעזרתם היא חושפת את סיפור האהבה של נלי ונדין. במשך שנה אחת, הבמאי מגנוס גרטן ("רק השטן חי ללא תקווה") מלווה את הנכדה סילבי בחיפושיה בעקבות הסיפורים הבלתי מסופרים של סבתא נלי ובת זוגה נדין.
ביקורות
שתי נשים שמגיעות ממקומות שונים זה מזה, אם כי באיזשהו אופן משיקים. נלי מייצגת את עולם האמנות, כמי שהייתה זמרת אופרה מחוננת. נדין מגיעה מהעולם הדיפלומטי, כמי שהייתה בתו של שגריר סין בספרד. אי אפשר להתכחש לדיסונס של פגישתן במחנה ריכוז לנשים, על אדמת גרמניה. איך הגיעו לשם ולמה, הסרט לא כל כך מסביר. אבל הוא עוקב אחר סילבי והדרך בה היא מגלה עוד ועוד פרטים על סבתה נלי וסיפור האהבה והחיים המרתק שלה עם נדין.
שכבה אחר שכבה, נדבך אחר נדבך, מגלה לנו הבמאי השוודי מגנוס גרטן ("רק השטן חי ללא תקווה") הצופים סיפור מפעים ומרגש. נלי היא היותר ארצית וברורה, ואילו נדין יותר אניגמטית וצופנת סוד. גם בגלל מוצאה האסייתי-אוריינטלי ופניה המיוחדים בעלי המבט הקפוא, לרוב. הקצב האיטי של הסרט וסדרת הגילויים המסתתרים מאחורי חומרי הארכיון, הצילומים, המכתבים, גזרי העיתונות והסרטונים – בונים אווירה מהפנטת ומרכיבים פאזל מופלא שלם ומגובש. זה סרט של התבוננות, של קילוף שכבות, של חשיפה. ובסופו של התהליך מתגלה מסמך מרתק ומעורר השראה אודות אהבת נשים לא מובנת מאליה. גם בסופו של הסרט יש עדיין הרבה נסתר, בצד הרבה גלוי, וממשיכות להישאל שאלות שלא בטוח שיש עליהן תשובות. וזה מה שאני אוהב בסרטים מסוג זה. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|