|
|
|
 |
תיאטרון הקרון |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: מירה מאיר
מוזיקה: יוליה דוכובני
בובות: רויטל אריאלי
בימוי ועיצוב בובות: נטליה רוזנטל
תאום אמנותי: דב מיאלניק
יעוץ אמנותי: מאשה נמירובסקי |
| משתתפים: נטליה רוזנטל , ציפור פרומקין |
משך הופעה: 45 דקות
|
|
|
|
על-פי ספרה של מירה מאיר "פעם היה ילד שלא רצה לישון לבדו".
אפרים הילד פוחד לישון לבדו. הוא מוצא נחמה בחיות שבחדרו, המצטרפות למיטתו בזו אחר זו: הדובי, הארנב, הנחש ואפילו משאית-הצעצוע. הם מפיגים את פחדיו, אך ממלאים את המיטה כל-כך, עד שהילד מתגעגע למיטה שהיתה פעם רק שלו. ואז, כאשר מילאו את משימתם, חוזרים הצעצועים אל מקומם בארגז. הצגה מתוקה על חלומות, פחדים וחיות אחרות, בשילוב שחקנים, בובות וצלליות.
לגילאי 3- 6
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (5 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 5. מקסים
 | |  | | היינו אתמול בהצגה. בתי (בת שנתיים) חובבת מושבעת של הצגות הייתה מרותקת, ואף השמיעה הערות רקע ("הוא ישן לבד", "לילה טוב"...). ההצגה עשויה היטב הן מבחינת תפאורה, מלל ומשחק, הן הפעלת הבובות, המתעוררות לחיים בצורה משכנעת ומרתקת. אופן הצגת החלומות יפהפה. הם מוצגים בעידון וברכות, ולא הפחידו כלל את בר שלי.
גם אנחנו נהננו, והגנבנו חיוכים של הזדהות...
הוסף תגובה | |  | |  |
| 4. מקסים
| | | | מצטרפת בחום להמלצות שלעיל. הגעתי עם בני שהוא קצת פחות מ-4. הוא נשבה ביופי ובעיצוב המדהים של ההצגה. הוקסם מסיפור החמוד ומהבובה המתוקה של אפרים הילד גיבור ההצגה.
הוסף תגובה | | | | |
| 3. חוויה נהדרת
| | | | הצגה מתוקה ומעניינת, בני בן ה-4 הזדהה עם הילד ועם הסיפור, העיצוב מענג ביופיו ואני ממליצה בחום.
הוסף תגובה | | | | |
| 2. הצגה נהדרת
| | | | הייתי עם בני בן השלוש וחודשיים בהצגה והוא ישב מרותק ומתמוגג. ההצגה יפהפיה - הסיפור, העיצוב, הביצוע הכל.
מאד מומלץ.
הוסף תגובה | | | | |
| 1. יפה אבל מפחיד
| | | | השימוש בבובה בהצגה מדהים לפעמים נראה כאילו היא פועלת מעצמה, כלל לא מרגישים את החלפת הידיים בין המפעילים. הצגה המציגה מצב שלהורים קל להזדהות איתו - ילד שהולך לישון וכל הזמן קורא לאמא שתבוא.
הבעיה היחידה (והמהותית) בהצגה - קטעי החלום מאוד מאוד מפחידים את הילדים. לאחר החלום הראשון, הבן שלי - בן השלוש וחצי- והחברים שלו, שצפו בהצגה, פשוט כיסו את העיניים בכל פעם שהופיע חלום חדש, והמסר העיקרי בהצגה -"אפשר להתמודד עם חלומות לבד" - ממש לא נקלט אצל הילדים. הם פשוט יצאו מההצגה מפוחדים.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|