תרז מרטן הייתה בת חמש עשרה כאשר בחרה להצטרף למנזר. זה היה בסוף המאה ה-19. היא עזבה את בית הוריה הבורגנים ועברה לחיי צניעות וסגפנות. בגיל 24 מתה ממחלת השחפת. לאחר מותה התפרסמו יומניה. "סיפורה של נשמה" היה רב-מכר של ממש בקרב הציבור הצרפתי, עד כדי כך שהאפיפיור הכריז עליה כקדושה..

ב-1986 החליט אלן קאבליה לעבד למסך את סיפורה. כוחו של הסרט נובע מהצמצום הרב המאפיין אותו. העיצוב האמנותי, התאורה, המשחק והתסריט עשויים כולם באיפוק רב. המצלמה נעזרת בלא מעט קלוזאפים כדי להעביר את הסבל שעובר על תרז בדרכה אל השלמות של האמונה. התוצאה היא סרט שכבר בשנות השמונים נחשב ליוצא דופן, והיום הוא ללא ספק מוצר קולנועי נדיר.