כותרת המשנה של הסרט הזה היא – "מסע אל מה שמהווה בית", ואת המסע אנחנו מתחילים בערבות השלג של נורווגיה. שם, בקרוואן באמצע הכלום, חי איש אחד כל חייו, ומרגיש לגמרי בבית. ארבע יבשות ו-18 חודשים מאוחר יותר, מצליח הבמאי ליצור סרט על הדבר הזה שאנחנו קוראים לו "בית". נדמה שבכוונה הוא עובר מקיצוניות לקיצוניות, וכך מראה שהמושג בית הוא בו בזמן אוניברסלי אבל הכי אישי בעולם.

יש מי שנאלצים לקרוא בית למחנה הפליטים העשוי בקתות קרטון; יש כאלה שמתוך בחירה עברו לחיות על אי נידח כדי ליצור סימולציה של החיים במאדים כחלק ממחקר; יש מי שחלם כל חייו לחיות על עץ, שם בין הענפים הוא בונה את ביתו ומרגיש שמצא את המקום הנכון. המעבר מסביבת מגורים אחת למשניה, מאדם במוזיאון ניו-יורקי לאחר באוהל במדבר, מעוררת הזדהות, השתאות, והרגשות שביניהם, ושואלת: מה הופך מקום לבית?