גארי וינוגרנד, הצלם האמריקאי יליד 1928, גדל בברונקס היהודית. אל הצילום הגיע במקרה כשהצטרף אל חובבי הצילום בבית הספר לאמנות של קולומביה שם למד ציור. באמצע שנות החמישים לקח את מצלמתו אל רחובות ניו-יורק וחזר עם תצלומים מלאי חיים ותזזית, ששיקפו את העיר אבל גם את המתבונן. כששומעים אותו מדבר, עם המבטא הכבד מהברונקס והמלים הטסות במהירות באוויר, מבינים שהעולם שצילם וינוגרנד שיקף במידה רבה את האישיות האינטנסיבית שלו.
"הוא הופך את הכאוס לגלוי לעין", אומרת אחת מהאוצרים, אמנים והצלמים הרבים שמספרים עליו בסרט. "הוא שילוב של רוברט פרנק וברויגל," כתב עליו אחד המבקרים. וינוגרנד החל את דרכו כצלם עיתונות, אך הקריירה שלו ממחישה את המעבר של הצילום, מעיתונות אל אמנות, במהלך החצי השני של המאה ה-20. הוא היה במשבר אקזיסטנציאליסטי מתמיד, מסבירה אחת ממרואיינות הסרט, ולא הפסיק לשאול למה לכל הרוחות אנחנו כאן.