|
|
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | | | | 1 | 2 | | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | 31 | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בימוי: מאיה וושסלר הפקה: ליס פרידמן, מאיה וושסלר עריכה: מארי מנהרדט |
הופעה ראשונה: 2018 ארץ מקור: ארה"ב
משך הופעה: 86 דקות
|
|
|
|
"הריקוד עובר דרך הגוף והנשמה, מרקדן אחד לשני," אומר סטיבן פטרוניו, שעומד מזה 30 שנה בראש להקת רקדנים הקרויה על שמו. מותו של מורו ורבו, מרס קאנינגהם, מגדולי הכוריאוגרפים של הריקוד המודרני, עורר בו תחושה של אובדן גדול ורצון להשאיר את יצירתו של קאנינגהם חיה וקיימת. הוא מחליט ללמד את להקתו ריקוד של קאנינגהם שכבר הפך לקלאסיקה מודרנית – "יער גשם" מ-1968. לשם כך הוא מזמין שלושה רקדנים שהשתתפו בריקוד המקורי, כדי ללמד את הריקוד ולהעביר בעזרת גופם ונשמתם את המהות של קאנינגהם.
"מרס רצה לקלף את הריקוד מעלילה ודמויות, שעד אליו היוו חלק בלתי נפרד מהריקוד המודרני," מסביר פטרוניו.
הסרט הסוחף עוקב מקרוב אחר החזרות, ועוצר לשיחות עם המשתתפים – על המשמעויות שגלומות ביצירה החייתית, על הליהוק, על אופי עבודתו של "מרס", כמו שכולם קוראים לו, ועל האפשרות לשחזר או להמציא מחדש יצירה כוריאוגרפית.
אנגלית, תרגום לעברית
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|