|
|
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | | | | 1 | 2 | | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | 31 | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פסטיבל אפוס |
|
|
|
|
|
|
מ.ג. הכנות לפרידה - אמנות פלסטית |
|
|
|
|
|
|
בימוי: זיוה פוסטק הפקה: אבי ארמוזה, JCS אולפני הבירה ולורה הפקות צילום: ולנטין בילונוגו ועודד קמחי עריכה: הילה הרמתי |
הופעה ראשונה: 1998 ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: 88 דקות
|
|
|
|
הצייר משה גרשוני הוא אחד האמנים החשובים והייצוגיים של ישראל. הוא מייצג בדמותו ובעבודותיו, בצורה מגוונת ורבת סתירות, את האדם הישראלי. עם היותו צייר אישי ואינטימי מובהק, הוא בעת ובעונה אחת גם צייר לאומי. הסרט הוא מעין מייצג שבו האמן לוקח חלק באירוע אישי, שמתרחש בזמן אמת ומתועד תוך כדי כך. הנושא הוא חיי גרשוני, שבהם החוויה של החיים והמוות באה לידי ביטוי במאורעות, בחיי היומיום ובעבודות. גרשוני הוא אמן טוטאלי, דתי במובן שאין הבדל בין חייו לאמנותו (אמונתו). הבעיות המעסיקות אותו בחיים מעסיקות אותו באמנות. החיפוש המתמיד, הזיכרון והשיכחה מדברים זה עם זה בעבודותיו. זהו סרט תעודה מוסיקלי. ברבות מיצירותיו של גרשוני מופיעות שורות של שירים או אזכורים של מוסיקאים כמוצרט או מהלר. למוסיקה יש חלק דומיננטי בסרט, כמו לזמרתו של גרשוני עצמו. הסרט הוא הכנה לפרידה, מן סיכום חיים שנדחס בכמה ימים של צילום ובפריזמה של יצירותיו. קצב הסרט והעריכה הם אמצעים לכך שהצופה לא יוכל להבדיל בין החיים והאמנות.
עברית
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|