|
|
|
 |
תיאטרון הבית |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: מעין אבן
בימוי: נעה וגנר
עיצוב חלל ותלבושות: דניאל קפלן
עיצוב תאורה: רותם אלרואי |
| שחקנים: אורי גוטליב, נינה קוטלר, ליר כץ ומעין אבן |
|
|
|
|
לכולנו יש משאלות. לפעמים אנחנו מתפללים שמישהו יאהב אותנו, לפעמים אנחנו מתפללים שמישהו ימות כבר, ולפעמים זה אותו המישהו שאנחנו מתפללים שיאהב אותנו ושימות כבר. לפעמים אנחנו מסתפקים במשאלות צנועות יותר: כסף, בית, עבודה, עצמאות, חירות, רביצה מול הטלוויזיה בלב שבע ושליו, ולפעמים אנחנו לא מסתפקים ורק משתוקקים ומשתוקקים עד שהנפש מאיימת להתפקע.
לכולנו יש מציאות. במציאות לכולנו יש אבא ולכולנו יש אמא וכולנו היינו ילדים ובכולנו שוכנות המון המון המון משאלות. במציאות דור הולך ודור בא והמציאות לעולם עומדת ואין חדש תחת השמש והמשאלות עולות וממלאות את העולם והעולם איננו מלא.
לדור אין בית או כסף או אהבה ויש לו מלא משאלות כמו לילד בן עשר. במציאות הוא בן שלושים שנאלץ לחזור לגור עם ההורים. במציאות מי שאהב כבר לא אוהבת אותו. במציאות אין לו לאן לברוח מהמציאות.
״דור בא״ הוא משל מצחיק או עצוב או מצחיק וגם עצוב על המלחמה בין המשאלות למציאות, או על המלחמה בין דור לדור, או על המלחמה בינך לבין עצמך, או אולי בכלל על כל המלחמות שאנחנו נלחמים בידיעה ברורה שנידונו לתבוסה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|