הבנייה והעיצוב של האנגר אדמה נעשו ונעשים גם כיום  ע''י הרקדנים כחלק מתפיסת עולם בה שטיפת כלים וסיוד שווים בערכם לעבודת הריקוד בסטודיו.
האנגר אדמה משמש כסטודיו למחול, אולם מופעים (עד 400 איש),
 חלל לסדנאות, הרצאות  ואירועים תרבותיים, רוחניים וחברתיים אחרים. בנוסף קיימים עשרה חדרי אירוח פשוטים ונעימים, אולם שינה גדול,
מטבח לשימוש עצמי, חדר אוכל, חצר גדולה הפונה למדבר ובה פינת משחקים לילדים ופינת חי,שטח קמפינג מסודר ללינה באוהלים /שקי שינה הכול באווירה קסומה ורגועה.

ליאת דרור וניר בן גל
עבורנו הריקוד תמיד היווה שפה, הרבה פחות התרגשנו מיכולותיו השונות של הגוף לבצע תרגיל זה או אחר והרבה יותר מהיכולת המופלאה שיש בנו לתקשר ללא מילים כמו לצלול אל מעמקי הים היכן שניתן לראות, להקשיב מבלי לאמור דבר, בעשר שנותינו בהם עבדנו במרכז רכשנו את מיומנויות המקצוע, את המשמעת הדיוק את הצורך לבטא דרך הגוף בדיוק את מה שנמצא בין המילים
 ''דירת שני חדרים'' הייתה עבודתנו הראשונה שדרכה בנינו שפה פשוטה וישירה, אחריה הגיעו עבודות נוספות, ולאט נוספו אלינו אנשים נוספים והפכנו ללהקה,
''אינתא עומרי'' הייתה הפתח לעולם הרחב, המעבר מאולם לאולם בארץ ובמדינות השונות הרחיב כל העת את תווך התקשורת, ידענו שאנו מביאים עולם אישי ששיך מאוד למקומינו כאן ולמדנו כיצד להפוך את האישי והמקומי לשפה החוצה גבולות, ככל שהרחבנו יותר ויותר את הגבול חשנו שאנו הולכים ומאבדים את הבית, הן את הבית הפיזי והן את גופינו כבית יציב ותומך.
הרבה שאלות, הרבה ידיעות צפו ועלו מתוך מעמקי הים ויחד עמם נוצר ''Dance of nothing'' , עבודה זו נגעה במהות שונה ונראה כי היה זה הזמן להיפרד ממציאות אחת אל תוך מציאות שונה לחלוטין אל תוך מרחבי המדבר.
נראה כי הלכנו ללמוד את הכלים את העוצמה שיש בו את יכולת הויתור מקום כמעט נטול גירויים חיצוניים ומלא בשקט ובמרחב אין סופי, מה כל כך מפחיד שם ומה איבדנו בדרך האם המקצועניות בלעה לתוכה את האהבה, האהבה לרקוד האהבה לעצמנו ולכל מי שמסביבנו,
 הותרנו מאחור את הרחובות היפיפיים של פריס על אורותיה, בה היו הופעותינו האחרונות ומצאנו את עצמנו במצפה רמון.
 
במצפה רמון התחלנו ללמוד אומנות אחרת, המאמינה ביכולת הריפוי אומנות שאינה עוסקת בדימום כי אם לומדת לרפא את הפצע, זו היא היכולת לקבל את החלש שבכל אחד מאיתנו, נדמה שיותר ויותר ניתן לראות כי מערכות באשר הן אינו יכולות לפעול לפי המהיר והחזק בלבד זוהי כוחניות, העוצמה מגיעה מקבלת החלש, בחיינו כאן בפרט אנו יכולים להיות עדים כי כוחניות תגביר את הדימום, תביא לקריסה, במרחבי המדבר חזרה הנשימה העמוקה, חזר הקצב שאינו מנותק מהלב, למדנו את מהות הבנייה ואת ריפוי האדמה ממשנו במציאות חיינו את משמעות המרווח בין מילה למילה בין פעולה לפעולה, הריקוד נהפך לחלק מתוך מערך מלא ושלם של חיים.
לאט חלחלה המשמעות העמוקה של הפסקת הנדידה וקבלת האחריות על המקום בו אנו חיים, יוצרים, מתבטאים, מתוך רצון להביא את הטוב והברכה, ללא ספק אחריות זו מצריכה התמודדות אמיצה שאינה ניבנת על חזות בלתי מנוצחת, מצפה רמון יכולה להיתפס כישוב קטן וכמעט שכוח אל, אלא שכאן מתוך עבודתנו בבניית האנגר למדנו שהאל נמצא דווקא כאן בתוך מרחבי המכתש על צורת הלב הפועם שבו, הבנו כי לא הכול ניתן לכבוש, לא הכול למשא ומתן, את אשר נשיג בכוח נאבד, את אשר נרוויח בחמלה יוותר עימנו לעד.
הפכנו את האנגר אדמה כמסורת המדבר למקום למנוחה מקום שממנו שואבים כוחות להמשיך הלאה, כל איש בדרכו ינוח, ירקוד לרגע ייעצר ויוכל להיזכר בכל אשר אולי נותר מאחור ובכל אשר אולי מעולם לא העז לגעת. בין המרחב המאפשר , לריקוד ולהתבוננות בין הסוכות המצילות עטופות במטפסים ריחניים, בין השבילים שבבוסתן עם הזריחות והשקיעות הצובעות בארגמן את מרחבי המדבר עם צחוקם של הילדים, הבכי, תה הצמחים והריחות המהבילים מהמטבח נוכל להיזכר באיכויות שאולי נותרו מאחור אולי נלקחות כמובן מאליו, הפשטות, הצניעות, השמחה, הצחוק, האינטימיות נכיר את האיכויות הפיזיות המניעות את הריקוד המאפשרות לתנועה לנוע מתוך חופש פעולה, מתוך התבוננות בנפש, התבוננות בכל אשר סביב לנו להכרת העוצמה הנובעת מתוכנו והכרת יכולתנו להכיל את כל עוצמתנו, זהו הצליל המביא את הרטט בו הכול נהיה אפשרי, זהו ריקוד קטן, צנוע, אמיץ מהרגליים ומהלב, כל איש אשר יצפה בו או ירקוד אותו יחווה את אשר פה ואת אשר מעבר, יחצה את הגבול וידע לשוב אל הבית בשלום ובאהבה, מהאורות המנצנצים מסביב אל האור האחד והיחיד שלו. כל פעולה או מעשה שיגרמו לנו לשכוח את עצמנו מהברק, מהסנוור, מהניצוצות רק יעצימו את החושך ויכבו בתוכנו את אותו ניצוץ ההסכמה להכיר את החושך את חוסר הנוחות, חוסר השלמות היא זו שתביא את המים אל המדבר היא זו שתפריח ותעצים את השפע.