|
|
|
 |
גשר |
 |
|
|
|
| |
|
האחים קרמזוב - תיאטרון גשר |
|
|
|
|
|
| |
מאת: פ.מ. דוסטוייבסקי
מחזה: רועי חן
בימוי: איתי טיראן
תפאורה: ערן עצמון
תלבושות: פולינה אדמוב
תאורה: גלב פילשטינסקי |
| משתתפים: דורון תבורי, אנטולי וייסמן (בליי), אריאל ברונז, ניקיטה גולדמן/גרי נופין , ישראל (סשה) דמידוב, ולאד פסחוביץ`, מרינה שויף |
הופעה ראשונה: 2026
משך הופעה: שלוש שעות, כולל הפסקה
|
|
|
|
"מהו הגיהנום? כשהנשמה לא מסוגלת יותר לאהוב"
פיודור קרמזוב, אב הולל ומושחת, רודה באכזריות בבניו. בכרוניקה של מוות ידוע מראש הוא נרצח, אבל השאלה איננה רק מי הרוצח, אלא מהם המניעים ומי הנושאים באחריות המוסרית.
לכאורה לפנינו סיפור עסיסי ופרובוקטיבי על סקס, כסף ורצח אב, אבל למעשה זהו יקום שמקפל בתוכו את המיתוסים הקדומים ביותר הנוגעים לתא המשפחתי. משהו רקוב במשפחת קרמזוב, משפחה הרוסה שנבנתה על אמהות מתות, אבל אם תסתכלו עליהם - תראו אותנו.
כמונו הם מבקשים לרוקן את השמים מאלוהים, ובו בזמן מחפשים אותו בתחינה. כמונו הם מנסים לברוח מאשמה ורק מקרבים אותה. רגע אחד הם אוהבים את החיים, וברגע הבא מקללים אותם ושולחים את כולם לעזאזל. כמונו.
ברומן האחרון של דוסטוייבסקי, פאר יצירתו, השטן ואלוהים נאבקים זה בזה, אבל שדה הקרב הוא נפש האדם. מבוגרים רוקדים על חוד הסכין וילדים חיוורים רוצים להצית את העולם. כשכבר אין מה להפסיד - האם הכול מותר?
האם לעד שיני בנים תקהינה על בוסר שאכלו אבותיהם? האם נוכל לחמוק מהאלימות שגזרו עלינו הדורות הקודמים? ויותר מכל - האם אחרי כל האלימות הזאת, אפשר לקוות לכפרה על חטא, וכתוצאה מכך לפיוס?
* בהצגה נעשה שימוש באביזר במה דמוי סיגריה.
משתתפים:
פיודור קרמזוב / השטן / האינקוויזיטור הגדול: דורון תבורי
דמיטרי, הבן הבכור: אנטולי וייסמן (בליי)
איוון, הבן האמצעי: אריאל ברונז
אליושה, הבן הצעיר: ניקיטה גולדמן / גרי נופין
זוסימה, אב קדוש במנזר / ישוע / קצין פולני: ישראל (סשה) דמידוב
סמרדיאקוב, המשרת: ולאד פסחוביץ'
קטרינה, ארוסת דמיטרי: מרינה שויף
גרושנקה, אהובת דמיטרי: לנה פרייפלד
ליז, ענייה, משותקת ברגליה: אופיר צויגנבום
גריגורי, משרת אילם / מיכאיל, חוקר / טריפון, בעל הפונדק: אלי מנשה
ניקולאי, חוקר / נזיר / מלצר: פאולו א. מואורה
ליזאבטה, שוטה של אלוהים: פולינה פחומוב
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|