 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע ישראלי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: ישראל 1965
משך הופעה: 13 דקות
|
|
|
|
היום היו קוראים לסרט הזה "תשדיר שרות". הוא מתאר כיצד החליפו את אדני העץ שחיברו בין פסי הרכבת שבין חיפה לתל אביב באדני בטון: "חסל סדר טילטולים!", מכריזה הקריינות שנכתבה על ידי יהושע קנז, באירוניה ובהומור דק — במקום בחגיגיות הירואית, כפי שהיה נהוג בסרטים כאלה. פרלוב העיד שהוא נהנה מעשיית הסרט, על נושא קטן, אולי גם בגלל ההיבט הקולנועי-הסטורי שלו. כי הרי מאז שכניסת הרכבת לתחנה בסרטם של האחים לומייר הפכה לזכרון קולנועי מהמוקדמים ביותר, אין עוד אפשרות להתייחס לרכבת אלא גם כאל סמל של הקולנוע כולו — טכנולוגי, אמנותי, והיסטורי. כך הופך "פסים חדשים" לאלגוריה קומית קטנה, שקוראת לשינוי ואף למהפכה במציאות הישראלית ובקולנוע שמייצג אותה. צלם: אדם גרינברג.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|