בשנת 1909 עלו ממחוז שרעב שבתימן מספר משפחות ובראשן הרב דוד ישראל צאירי המכונה אלשריעה (השופט, הדיין). לאחר ניסיונות שונים להתיישב ברחבי הארץ, נציג מאגודת "השומר" הציע להם לעבור ולהתיישב בגליל, הצעה לה נעתרו התימנים. כאשר הגיעו לאיזור הכנרת, החליטו חלק מהתימנים להמשיך לעבר יבנאל, והשאר, כ-14 משפחות, החליטו להישאר במקום.

 

בשנת תרע"ד (1915) נעשה ניסיון ראשון (ובלתי מוצלח) להקים את קבוצת כנרת בסמוך למושבם של "תימני כנרת"; בפועל, רק בשנות ה-20 עלתה הקבוצה על הקרקע. יצוין כי הקרבה הפיזית שבין שתי הקבוצות לא רק שלא הביאה לאחווה ושותפות ביניהן, אלא שבין שתי קבוצות המתיישבים היו חיכוכים רבים.

 

קבוצת כנרת הערימה קשיים על "תימני כנרת" בדרכים שונות. היא התנגדה לבניית בתים נוספים לתימנים ואף גרמה לעיכוב ולמניעת תחילת הבניה לתימנים. קבוצת כנרת דרשה שתגיע למקום "הוועדה לברור תכניות המשקים" ואף עודדה את הועדה להחליט על העברת תימני כנרת ממקומם.