 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיאטרון אוניברסיטת תל אביב |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: יעל קרמסקי
מאת: ז'אן פול סארטר
תפעול תאורה: אלי מלכא
בימוי: גד קינר
מוזיקה: יונתן כנען
תעתוק וניהול מוזיקלי: רינה אטלנוב
תאום אמנותי: ירון אבולפיה
תחקיר ועריכה: סונה הארוטיניאן |
|
|
|
|
המחזה שנכתב במאה ה- 5 לפנה"ס הוא מחאה על התנהגותם הברברית והקולוניאליסטית של היוונים כלפי אוכלוסיות שכבשו. עיבודו של סארטר למחזה הוצג בפריס ב-1965 על רקע מלחמת אלג''יר ונועד להזכיר לצרפתים את קורותיה של מלחמת טרויה ותוצאותיה.
הנחת המוצא של ההפקה הנוכחית היא כי המסר הפוליטי במחזה מובן מאליו ואינו טעון הדגשה. על כן מבליטה הפקה זו את המימד האוניברסלי של חרדות, טראומות וסיוטים כלל אנושיים כאובדן זהות, אובדן ילד, אובדן שפיות כפי שאלה משתקפים בגורלן של נשות טרויה השבויות, האמורות לשמש שפחות לאותן לוחמים יוונים שרצחו את יקיריהן.
אחד המחזות הפוליטיים הגדולים בכל הדורות זוכה בהפקה זו לתפיסה פסיכולוגית סוריאליסטית. בהתאם לכך הבמה מייצגת חלל של זיכרון - הפקה לא תקופתית ולא ריאליסטית.
ע"פ אוריפידס בעיבוד ז''אן פול סארטר
ההצגה מועלית לרגל כנס המוקדש ליצירתו של ז''אן פול סארטר
במלאת מאה שנה להיוולדו.
הכנס נערך ביוזמת החוג לצרפתית ובשיתוף החוג לאמנות התאטרון
באוניברסיטת ת"א.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|